כל יהודי הוא בבחינת אבן חן בנזר הקרוי עם ישראל
ולכן יש וחובה לאוהבו ללא כל קשר לשום דבר אחר לבד מאותה סגולה היולית ראשונית שלו שהוא חלק מחינם מהחן של כלל ישראל.
אבל גם כפרט צריך הוא להבחן באותה מגבלה אלוקית שבה הוא וזולתו כאדם חיים עד כי הם שבים ל"נום" לאותה תנומת חורף
לפיכך האהבה כלפיו צריך שתהא מעבר לאינטרסים הצרים של החיים. כל כולה צריך שתהיה, נטיה לכף של זכות
צריך גם האוהב לדעת כי גם הוא "חי- נם", כי כל שיוותר בידו לאותה תנומה
 אך אותה אהבת חינם.

 ולבסוף
    האהבה היא שממית ומימושה עלי ארץ רק במטבע  שהוא במושגי הארץ חייב להיות חינם