ספירת העומר או ספירת מנחה חדשה [מנ"ח]
על ידי משה אהרון
אולי הדברים הבאים יגרמו למי איזו שהיא טלטלה.
ואנו מקדימים להתנצל.
אנו מצויים בעידן האויר הפתוח.
בעידן המיקרוסקופים גם הרחוניים אשר אמורים להרחיק את ראותנו רחוק בשמים.
עידן ששום דבר כבר לא צריך להיות מובן מאליו
צריך לעלות לאויר את כל הקושיות והשאלות .
לאתגר את התשבי שיבוא סוף סוף לתרץ קושיות ובעיות.
או למי המחפשים נימוק יותר רציונאלי, להתחיל ללעוס חומרי גלם לדיוניה של הסנהדרין עת תתחדש בקרוב בימינו
ובכן האם יכול להיות כי הכותרת של ימי הספירה כ"ספירת העומר" שגויה והיא אף מחטיאה את מטרתה.
והלא קראנו היום בפרשת השבוע פר' אמור שתכלית הספירה הינה היעד של "מנחה חדשה". ואין לה לכאורה שום קשר עם עומר התנופה.
עומר התנופה נזכר אך בהיקשר של הספירה לחזק ולהדגיש את מועד תחילת הספירה.
הא ותו לא..
יתר על כן לאחר הוראת הכתוב על חובת הספירה.
אין כבר זכר יותר לביטוי "עומר" בהקשר לספירה או לייעדה ותכליתה שהיא ה"מנחה החדשה".
ואף גם יותר מכך:
את עומר התנופה החליף דבר נשגב ובשל ממנו : "לחם התנופה".
הבדל זה במינוח שבין קורבן העומר, לקורבן הלחם של המנחה החדשה דומה שיש בו כדי להסביר כבר את הכל.
אם כן יסוד הספירה אין בו שום קשר לעומר אלא לדבר מה אחר נשגב ממנו "המנחה החדשה" או "הלחם".
ולכן גם יום הקרבת העומר איננו "מקרא קודש" ומועד כמו חג הקרבת הלחם ביום החמישים - בשבועות
מכאן שהספירה הינה מעין גרם מדרגות של שמחה ותוחלת. של חדוות חיים בדרך אל השלמות החומרנית הקולקטיבית.
אל ה"לחם" על כל תכניו הסמליים בהקשר זה.
הנה לכם אם כן, דוגמא לכך שספירת ימים במספר הזהה לשנות היובל מוביל גם הוא לשיא מסויים של שחרור.....
שחרור ולא רק אותו הרוחני כפי שנטינו לייחס לימי הספירה [מתן תורה].
זו גם הסיבה לכך שבניגוד לכל המועדים האחרים הרגל השנייה של המועדים [יום החמישים] לא פורטה בתורה במונחים מוגדרים וספסיפיים.
אלא כאילו נותרה פתוחה לתגליות והארות העתיד.
והנה עתיד זה הולך ומתרחק דווקא משום כך שהספירה מתייחסת לנושא הלא רלוונתי [העומר] הדבר השליך על מהות ימי הספירה תכליתה וייעדה.
[עבר במקום עתיד].
לכאורה ימי הספירה לפי מגמת התורה צריכים היו לשקף תוחלת נמשכת של שמחה ההולכת ומתעצמת וצפייה להתרומממות ערכית וחברתית על בסיס השויון והערבות ההדדית של לחם לכל
וככאלה יתכן אף אסור היה להופכם את ימי הספירה לימי עצב ולמנהגי אבלות....
הנה כי כן ימי הספירה באים לגלם דינאמיקה מפוארת לפיה אחרי החירות הפיזית [פסח] וההגעה לארץ המירוץ ללחם ולפרנסה הוא האתגר החשוב .
אך דוק מירוץ לא קפיטלסטי כל אחד אך לעצמו אלא תוך התחשבות מירבית במי שלא עלה בידו להרוויח את לחמו לשכבות החלשות..
זה קורבן הלחם האמיתי לה'
זו גם הסיבה שבניגוד לקצירת העומר הרי ביחס לקצירת המנחה החדשה נאמר :
"ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה את פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלוהיכם.
בלי שני עקרונות אלו של לעבוד את ארץ ישראל להוציא ממנה לחם ולחם שיהא גם נחלת השכבות החלשות אין טעם לעבר [לפסח] אין טעם לחירות.
וודאי שאין טעם גם ליום החמישים לאותו חג שגם מתן התורה משוייכת אליו.
