שפרקליט מדברר, הוא מדברר את הדמויות עד כלות גם לעצב עולם חדש   ומכריע
 תגובה על מאמר נפלא שביקש אולי לרמוז שיהודה הפליג קצת באהבת יעקב לבנימין
דומה שבדקויות הספרותיות המופלאות והמאירות שבכאן משהו מנשמת אפו של המקרא התמוסס ונמוג.
על כל פנים המסקנה כי בנימין היה דווקא הבן הפחות אהוב כלל אינה היכרחית. ויש שלל פרשנויות אפשריות אחרות
כך או כך, דומה שנקודת המוצא צריכה להיות אחרת ויתכן גם שכל החביונות הפריפריים הללו היו ניצבעים שונה ואחרת
ובפרופורציות אחרות.
כמו במקומות רבים אחרים אנו שבויים בסד מחשבתי דוקרינרי שמשעבד אותנו לתלמים טרויאליים שחרשו חורשים קודמים.
בסיפור הפלא של יוסף ואחיו ציפתה התורה שנבין שתורת אמת לא יכולה בכתובים מוחוורים לספר את כל רבדיו האמיתיים של הנרטיב. הצפיה היא שבמקומות שיא רגישים נתעורר להבין את מה שהשכל הישר מכתיב.
האם באמת עולה על דעתכם שגור אריה יהודה אחר כל המסכת הרוויה שהעביר אותם המשנה למלך מצרים [מסכת שקופה מאין כמוה לשחזר דרמה שרק יוסף ידע אותה אל שיא מקביל משחרר ומתקן] לא נפל לו האסימון כי רגע האמת הגיע כל מעגל ההסטוריה נסגר: החלומות התגשמו.
והוא עומד מול יוסף בסופה של הדרמה ומכאן כל דבריו מוכתבים ומלוטשים גם כפרקליט יצירתי ומחונן.
כשיהודה ניגש איליו הוא ניגש אליו לא רק כאל מלך ["אדוני"] אלא גם כיוסף האח שצריכים סוף סוף לסגור איתו מעגל......