ישנן שני פנים לכל מנהיגות של אמת.
מנהיג של אמת ,לפי משה,
צריך בכל דבר ודבר לנהוג בשני צידיו של מטבע מנהיגותי יחודי ומיוחד
ומהו אותו המטבע ומה הם שני צידיו
ראשית [הפן האחד] :
לקבל החלטות חשובות תוך יציאה מהמרחב האינטימי והסובייקטיבי שבו שרוי כל מנהיג בעת נתונה
מן ה"מלטות", למרחב החיצוני של כל סוגיה וסוגיה ואף להתנתק מהעדה במובן המחשבתי והרעיוני
על מנת לבחון את הדברים בריחוק וברמה אובייקטיבית מזוקקת ככל האפשר
מבחוץ ומרחוק.
עד כאן לקיים בבחינת :"ואשר יצא לפניהם"
אבל חלילה לא להשאר שם בפוזיציה התיאורטית והאובייקטיבית שהתגבשה בחוץ הרעיוני
אלא עליו לקיים ואשר "יבוא לפניהם" כלומר לבוא אליהם חזרה אל העדה עם תובנות מזוקקות אך תוך התאמתן ככל האפשר למרחב הסובייטיבי הנתון של אותן הנסיבות והנפשות הפועלות .
אבל כאמור יש צד נוסף למטבע
הפן השני – אותו המרחב האופרטיבי :
"ואשר יוציאם ואשר יביאם"
כשמנהיג חוזר מהמרחב האובייקטיבי המרוחק עם תובנות מזוקקות ואשר גם נצרפו במבחן ההתאמה הסובייקטיבי נותר עתה העיקר העשייה , ההגשמה והמימוש
להוביל את העם
להוציא אותם כולם מהמרחב הערכאי והדעות הקדומות
ולהביא אותם כאמור לכלל מימוש של כל אותן תובנות חדשות ומזוקקות
זה שאמר ודווקא בסדר הזה לאחר הפתיח של "ואשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם"ם
"ואר יוציאם ואשר יביאם"
ולא עוד שארבע פעמים נזכר כאן ולא בכדי
"אשר"
אותיות "ראש" שזה
הראש הראוי
לבני ישראל
והיה אם יש קורא לדברים והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת , אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה
תקרי גם "מצרים"
במובן של ארץ מצרים
שרודפינו עלתה בידם להשינו
אך בתווך שבין יציאת מצרים ראשונה ליציאת מצרים אחרונה
ועד כדי חורמה בשואה האיומה בטרם תקומה
עתה עם ניצניה של גאולת הקץ [יציאת מצרים אחרונה]
מובטח לנו שלא ישיגונו יותר
אותיות "רועה" =הרוע
שאין לך רועה נאמן אלא כנגד הרוע שבעולם
בתחילת המסע [מהגירוש בגן עדן] אל עבר הידע המוחלט
עד לדרגת האופטימום העליונה של : "ומלאה הארץ דעה את ה'
וכן ותחסרהו מעט מאלוהים
נזקקנו "כתינוקות" וכשוטים" [ר'יוחנן]לקביים של נבואה וקורבנות
והנה דווקא כאן במעבר שבין נביא לנביא
בין משה ליהושוע
ניצלה התורה את ההזדמנות להבהיר ולהצביע על הדינאמיקה האמורה
והיא שככל שנתקדם בידע ובמדע נשיל אט אט מעצמינו את הקביים המיותרים של הנבואה
משה היה פנים אל פנים
יהושוע כבר נזקק לתיווך ואל מול מסך
זו הדינאמיקה אשר גם מתבטאת בהמשך
במוסד האלטרנטיבי הקרוי
:"ונביא לבב חכמה"
בניגוד למשתמע אין כאן תהליך לעומתי לתורה
ההפך זה התהליך הבריא והטבעי עליו מצביעה כאן התורה
זו הדינאמיקה המכוננת
להוותינו ,הערגה המובנת לקשר ישיר ככל האפשר עם האלוקות ולקרבה אליה
מנוצלת כיום על ידי שרלטנים : בבות למינהם וסתם אלו המכונים "מקובלים"
אלה פועלים במתחם האלילי של ימינו
וכנגד ציוויה המורשים של התורה בבחינת
הניסתרות לה' אלוהינו והנגלות לנו ולבנינו לעשות את דברי התורה הזאת .
כאמור ,המצב בו אנו שרויים ולפיו הקשר עם האלוקות עבר מתמורפוזה טבעית והיכרחית במובן זה שהאתגר הוא להתבגר מתינוקות ושוטים אל "חכמים"
לחוש ולהרגיש את האלוקות בחכמה בידע ובמדע
זו אגב האתגר שאנו ביקשנו לעצמינו ואף לקחנו על עצמינו
בעצם האכילה מעץ הדעת
משגמת התורה כאמור משקפת זאת
לא בכדי עולם נקרא עולם
שהיסוד המרכזי שבו שהאלוקות נוכחת בו בהעלם
מצידנו אנו
העולם זה עול שלנו
להתמודד כאמור כנגד
אותו ההעלם
נדמה לי שיש הבדל גדול בין "מקל" ל"מטה"1
מטה הוא בעל חיות חיובית ודווקא בהתייחס לכלל
ולכן באופטימום שלו מופיע הפוטנציאל של הפריחה וגמילת שקדים
מקל לעומת זאת
הוא הפוך
הוא נטול חיות כעולה גם מאותיותיו
אותיות : "קמל"
החיוב היחיד שיש בו הוא עברו כמי שניטל מעץ שקד [שמא מעץ קדש]
לכן גם המשמעות של המטה מורה על כח של הנהגה הכוונה ונטיה
לעומת זאת המקל יותר מתקשר עם חיות שלילית מרתיעה
של מקל חובלים או לכל היתר משענת אישית
זו הסיבה שיעקב יוצא לחרן עם מקל [משה למצרים עם מטה]
וזו הסיבה שכשהוא נזקק למקל לצורך יחום הצאן
המקרא מכביר לנו תיאורים בנוסף למקל גם לח לוז וערמון
להראות כי מדובר לא במקל יבש
אלא מקל טרי[לח,גמיש ובצבע ערמון] שזה עתה נכרת והפך למקל
ולבסוף השקד נבחר ככזה כנראה
על שום גם הווריציה החיובית הגלומה בו
אותיות "קדש", כאמור
ולכן כששם ששקדתי להרע
אשקוד במובן אתעלה ואקדש גם לגאול
הדמות הקסומה והמופלאה הזו "אליהו"
הפכה לא בכדי לדמות נצח חיה בכל הדורות
וכל כך משום רצונו העז והמוחלט של אליהו לקנא לה' עד הסוף וללא כל פשרות
לפיכך משסיים את את הפוטנציאל שלו לעיתו שלו
לא הסתלק ככל האדם אלא נישא לגבהים
לכעין פסק זמן של חניכה ולימוד מתקנים ומשפרים
לתקופה של חניכה היסטורית עד לבשלותו ובשלות העת למשימתו המשלימה האחרונה
להיות שוב זה המדבק בדרך חיובית בין הקב"ה לבניו בגאולה השלמה
בין לבין הוטלו עליו המשימות מעת לעת להתגלם ולהופיע בנחיתות מזדמנות
להיות חונך ושליח חיובי ומעודן
ללמוד וליישם את כל הווריציות החיוביות של פיוס ושלום
והאינטרקציות החיוביות עם בני אדם והכל עד סוף כל הדורות
עד שיבשיל למלא את יעודו סופי בגאולה השלמה כאמור
כמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם
משל אמר לו הקב"ה לאליהו :
הטבת לנסות ולהשיב אותי לבניי
אך לא הטבת להשיב את בניי אלי
לפיכך לך לתקופת חניכה עד סוף כל הדורות
ללמוד את המלאכה המושלמת
ואכן דומה שכל התמונה הנ"ל עולה גם במסגרת מדרש השמות
הקב"ה מורה לו למנות נביא תחתיו את "אלי שע"
המסמל בשמו בהפוך מאליהו
שהאל מפוייס ושועה לבניו ונעתר להם
אליהו לעומת זאת, ביטא את הפן הנוקב של "אלי הוא"
שהאל שלי הוא כמות שהוא נקודה
לפיכך לא פלא שהנביא מלאכי
עת מבשר את שליחותו העתידית בגאולה השלמה
כמשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם
משנה הוא שמו לשם יותר מפוייס
"אליה"
