האמת העירומה
נח לאחר המבול פשוט נשבר .
כמי שחווה חורבן עולם, התקשה נח להסתגל לשגרה החדשה והוא בורח אל השיכר לסיים אתחיוו הטרגיים שבשכחה והדחקה.
השכרות בפורים לכאורה הפוכה העולם לא נחרב. ההפך עלינו על מסלול של פורקן וגאולה
שסופה גאולת כל העולם.
ולכן דווקא בחג זה אנו חדורים תקווה גאולית ומבקשים באמצעות השיכר לעוף קדימהלחוויית נקודת הסיום עת כל בני האדם ישובו לחיות יחדיו עת כבר לא יהא צורך בהבדלבין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי" עת ה´ אחד ושמו אחד
עת לא מגילת הסתר תהא מצע של מורשת
אלא גילוי מלא של השגחה בהוויה.
לא בכדי מכל המועדים יוותר חג פורים עת יהפוך לחג קוסמופוליטי. ובינתיים
מתנות לאביונים זה לא סתם "צדקה" יום יומית אלה הרבה מעבר לזה.......
הצד הכמוס של שמה של המגילה הוא הוא היסוד הרעיוני המגולם בה. הקב"ה פועל בעולמו ברמות השגחה שונות ההשגחה הרגילה המדמה לכאורה מקריות היא : "אלוהים"
ההשגחה היותר צמודה המוכרת לנו הינה בשם הוויה [בגאולת מצרים למשל] כאן במגילה גילוי האלוהות הוא ניסתר ברמה של "אלוהים" א- סתר [אלוהים שמסתתר]
לכן גם "פורים" ברבים צירוף של "מקריות" רבה החוזרת ונשנית,כדי כך שהמאסה מכריעה כנגד המקרה
ותזכרו "מתנות לאביונים" זה יותר מסתם צדקה שבכל יום
2. אומנות של תחכום נשי
הנפלא שבמגילה שכל התפתחות שבה ניתנת להסבר רציונאלי אנושי .
למשל האם יתכן כי נדדה שנת המלך כי רגש קנאה החל מחלחל בו כשאסתר כורכת את המן למשתה עימו יום נוסף .
האם הוא חש "דיג´אבו" שהמן היה כבר מעורב באופן דומה עם אישתו הקודמת ולכן ביקש להקריא לו אותו הפרק בספר הזכרונות...
ראו עד כמה אסתר מתוחכמת בהזמנה הראשונה היא מדגישה "אל המשתה אשר עשיתי לו" לו כמובן למלך והמן אך נספח.
והנה בהזמנה השניה למשתה השני מדגישה אסתר "אל המשתה אשר עשתה להם" המן והמלך לפתע באותה הדרגה.
עוד דרך לגרום למלך קצת לחשוב מחשבות עד לאן חלחלה עוצמתו של המן כל אותן מחשבות,שמדירות שינה
1. "הדור קבלוה" שהדור היה מוכשר יותר לקבלה מרצון
יש בפנינו תהליך הסטורי מובנה
מן גרף ההולך ועולה אל עבר השיא
בתחילה כשידיעת ה´ וכושר הכלתו היתה קלושה למרות שה´ פעל בהשגחה צמודה של "הוויה" אכן עם ישראל קבלוה את התורה מכפיה,
ש"הדור" דגש על הדור לא היה מוכשר לקבלה אחרת - מרצון.
לאחר מכן בקונסטלציה גיאופוליטית ורוחנית מסויימת התקדמנו מבחינה זו ועלינו ל"טראסה" הבאה.
ה"דור" מכל הבחינות כבר הוכשר יותר לקבלה מרצון. ולא רק זאת אלא להסתפק בנוכחות אלוקית נעלמת של "אלוהים".
אכן קבלת התורה מרצון על ידי עם ישראל הוא רק חלקו של התהליך .
הגרף מעפיל לאותו השיא שכל העולם יקבלנה מרצון וזה תכלית יעודינו ומפעלינו.
זהו מבחנה של ה"אתחלתא".לענין זה הכל תלוי בנו להנפיק מודל חיקוי משכנע של חברת מופת
למרבה הצער כולנו שבויים עדיין ב"טראסה" שמאחור בנישה האנוכית של עם ישראל בלבד וראיה קונספטואלית שגויה זו תוקעת לא מעט את ההתקדמות אל הגאולה השלמה.
ומתנות לאביונים זה יותר מסתם צדקה שבכל יום
