בס"ד.
האקט המכונן במהותו של יהושוע - כמנהיג,
הינו אותו השינוי שעשה בו משה בשמו ודווקא בהקשר של ארץ ישראל.
השינוי כאמור לא רק כמודל היסטורי חד פעמי - לשעתו .
אלא גם ובעיקר לאחרית הימים ובכלל זה לימינו אלה.
כיבוש וירושת הארץ במובן הממשי של ה"נצח" , לא יתכן, על ידי מנהיג , שאינו קשור בטבורו לה'.
אין ולא יכול להיות להם לישראל ,
מנהיג שיורש בעבורם את הארץ בבחינת : "הושע", בלבד .
כלומר: שבבסיס תודעתו, מצויה היומרה של : "כוחי ועוצם ידי עשו את החייל הזה".
גואלם האמיתי של ישראל, שהירושה שתבוא על ידו, תהא ירושה ממשית, ירושת נצח, חייב לפעול בתחושת שליחות מושלמת כולל אותה התודעה, שכל שעלה בידו , לא בא אלא כישועת ה' בלבד.
זהו בדיוק השכלול שאירע בשמו של "הושע" עת הפך ל"יהושוע" .
גואליהם של ישראל הינם אך שליחים, שכל שיש בידיהם הינו ישועת אלוקים במובנה הגאולי בשם הוויה [ראה הפתיח לפרשת וארא].
ולא רק זאת אף זאת , שמו המשתכלל של יהושוע גם משקף ומלמד על זיקה הדוקה ואינטרקציה בלתי פוסקת בין המנהיג הגאולי לבין ה'.
הוא הנמהיג משווע אליו תמיד
והקב"ה משיבו מיד בתשועה.
ברגע שאתה מוצא כיום, מנהיגים ובכלל זה רבני ההתנחלויות , שאין מתקיים בידם : "יהושוע".
דהיינו :שהם משוועים והם נענים [ראה ההתנתקות].
דע לך, שאין הם פועלים במסגרת הנכונה.
הם לכל היותר, פועלים בוורסיה הקודמת נטולת מהות וממשות גאולית של : "הושע", שבה משמשים בערבוביא גם כוחי ועוצם ידי וגם כתגמול, כשהם משוועים אין הם נענים.
ולבסוף ראוי אולי אף להוסיף את המדרש הבא:
"ומשרתו יהושוע בן נון"
אל תקרא אך משרתו בשין, במובן המקובל, של משרת של משה] אלא גם "משרתו" בסין, במובן של משרה: תפקיד , מטלה ויעוד.
והנה ,תפקידו ומשרתו של יהושוע וכמו גם לגואל אחרון ותהי המשרה על שכמו] הינה אותה הגלומה] :
"בין נון"
כלומר: אותה האמירה שבין שני הנונים ההפוכים שבתורה [בספר במדבר] שבה נאמר :
ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך"
