הֵנָּה הִפְלִיגָה הָעַצְבוּת,

אֵינָהּ כְּלוּאָהּ עוֹד כָּאֲסִירִים.

וְהַשְּׂמֵחָה עֲרוּכָה הֵיטֵב לְמָחָר,

בְּצִימְאוֹנָה שׁוֹתָה מַיִם רַבִּים.

כִּי הָיְתָה מוּצָקָהּ הָעַצְבוּת,

פֹּה וְשָׁם הִכְּתָה שֹׁרָשִׁים.

הִתְנַחֲלָה הֵיטֵב עַל אֶם הַדֶּרֶךְ,

לֹא תָּעֲתָה בְּנוֹף הַחַיִּים. 

וְהַשְּׂמֵחָה עֵינַיִם פּוֹתַחַת,

הִיא שָׁרָה עַל כָּל דִּמְעָה. 

בְּתְּפִלָּתָהּ הִיא שׁוֹבָה,

אֵינָהּ מְשַׁנָּה אֶת מָסְּלוּלָה.

כָּל הוֹד שָׁמַיִם, וְשִׂמְחָה-

אוֹתָהּ נוֹשֵׂא הָעֶרֶב בְּלֶהָבָה.

לְרַגְלָיהָ תְּפוּרִים טְלַאֵי פָּז.

אוֹתָהּ מְאַמְּצִים טַלְלֵי שֶׁנְהָב.

אַךְ בָּחֲרָה שׁוּב לְהֵעָלֵם,

בַּחָטַף שִׂמְחָה וּבֵהֵרֶף חָלְפָה.

בְּהֵיעָלְמוּתָּה רָקְמָה שׁוּב נָחֲלָה,

לַעַצְבוּת אֲשֶׁר אֵינָהּ בַּת תִּקְוָה.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי