פורים ישרוד מכל יתר החגים והמועדים, כי הוא אחיו התאום והבכור של יום הכיפורים.
כי הקב"ה יעד אותו כיום כיפורים בינלאומי - כלל אנושי
שבו תעשה כל האנושות כולה טרפיה של תיקון כללי כלפי עצמה וכלפי בוראה
לכן גם שמו של הקב"ה נעדר מהמגילה עד לאותו המועד הנכסף שבו
תגיע המגילה לפירקה שהקב"ה יתגלה במלוא הדרו בשמו יתברך שיהא סוף סוף גם הוא אחד .
ואזי גם מגילת האסתר.
תהא לספר הגלוי [דגש על מגילה - גילוי ההסתר].
כמו גם כאמור הקב"ה יתגלה בעולמו.
הנה כי כן, גלגולו האחרון של חג הפורים הוא בנהפוכו  הגרדיוזי האמיתי והשלם, בהיותו חג הפיוס הכלל האנושי משל יום  הכיפורים של העולם כלו.

 כאחד אל מול אל אחד."

 ועוד משהו על עמלק:

 תגובה על מאמר בנושא

הביטוי "ולא ירא אלוקים וכן "יד על כס יה ",
מורה לא על אי הכרה באלוקים כישות ממשית קיימת אלא על תיזה יומרנית אחרת כי אלוקים הגם שהוא קיים אינו רלוונתי לארץ. לכן גם עמלק ניעור מיד לאחר קריעת ים סוף להוכיח לעולם כי במקריות מדובר ולא במעשי אלוקים ניסי.
לפיכך, עם כל הכבוד, לכתחילה כאמור כל נקודת המוצא של מאמר זה למצער בעייתית מאד .
ולא זו אף זו ה´ הכריז על מלחמה אישית שלו בעמלק בשני הביטויים הסוגרים הרמטית רעיון זה : "מלחמה לה´ בעמלק" וכן "יד על כס יה" ולכן גם ההצהרה האופרטיבית האישית: מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמיים
שהקב"ה אישית יעשה כן. זה המגרש האופרטיבי הבלעדי שלו של ה´ יתברך ולנו בענין זה אין כל רשות ליוזמה וביצוע אישיים שלנו.
ולכן גם מצינו לפחות בשני מקומות היכרח לציווי עדכני מיוחד של ה´ לעשות את רצונו בגדרים ממוקדים. לקיים את מלחמתו ולהשמיד עמלק.
כך שברור שלעולם אין לנו חירות לעשות כן שוב בלי הוראה מפורשת ועדכנית של ה´.
יחד עם זאת משום שקם עם שהוא שונה מיתר עובדי האלילים בכך שמכיר בה´ אך טוען כי הרלוונתיות שלו היא אך במלכות שמיים ביקש הקב"ה שנזכור זאת שכל מי שטוען שיד ה´ אינה מגעת עד הארץ הוא שגם מרשה לעצמו בסופו של דבר לזנב בנחשלים .
את זה אנו מצווים לזכור ולהלחם בו במלחמה תרבותית ראוייה ו אם נכשל רק אז לה´ כאמור הזכות והרשות להורות על הזיהוי ועל ההשמדה הממוקדת
משה אהרון, נווה עמל , הרצליה

 כל המהפך החל שהמלך החל להתעורר - אחש שהוא צריך לתפקד כ"ראש"
מכאן גם שמו הספרותי המיוחד של המלך : "אחשורוש" שכאמור סוף סוף בעוררות שמיים החל לחוש : "אחש" והחל לתפקד "כראש" ולא רק כ"מובל מועד".
שהרי יש לזכור עד לאותו הרגע שכבר החל להתקשות לישון בנדודי שינה, מה בדיוק אירע.
אירע "שיא" מסויים שסגר אצל המלך מעגל שגרם לו להתפקח.
אסתר מזמינה אותו ואת המן למשתה ולא די לה בערב אחד היא נוקטת בחידתיות ודוחה דבריה לעוד ערב של משתה עם אותו אחד [והמלך מתחיל לשאול עצמו מה יש באיש הזה שלכד גם את ליבה של המלכה].
אותו האחד - המן, כבר היה זה שהוביל להדחתה והריגתה של המלכה הראשונה - ושתי. ועתה מריח המלך "דג´וו" מסויים .הוא מתעורר כמו מסם. מתקשה שוב ושוב לישון.
הוא מבין כי הוא רץ קדימה בעיניים עצומות ועם האנשים הלא נכונים.
והפתרון לחזור אחורה בספר הזכרונות.
וכאן בחסדי שמיים קורה הצירוף הבלתי אפשרי גם הדף הנכון נפתח בספר ולוכד את מעייניו של המלך וגם המן הזדמן לחצר לשמש המבצע של ה"תגמול" למרדכי.
 בתודעת המלך כבר נסגר לענין זה המעגל האיש הלא נכון , הלא ראוי ופרובלמטי הוא המן והאיש היותר ראוי הוא מרדכי  וכל זה בחסדי שמיים עוד בטרם התחילה בכלל אסתר את המסע שלה לשנות את פני ההסטוריה
הנה כי כן, כל העלילה מקבלת את תפניתה באותו הרעיון הגלום בשמו הספרותי של המלך , שסוף סוף התעורר לחוש"אחש" ולהתחיל לתפקד כ"ראש" ודווקא בתגמול ועידוד של אנשים אחרים וראויים.
 וודאי ישאל השואל עתה ולאן נעלמה ה"א" של "ראש" בשמו של האחשורוש  והתשובה היא כי בהיות שם זה כאמור ספרותי ומכוון, כי אז, בכוונת מכוון הועלמה ה"א" שמבטאת את האלוהות לרמז על כל פעולות ה´ הניסתרות בזו מגילת ההסתר 
ויש אף ואולי ניתן לומר כי מגדר אותו הרעיון ממש, ה"א" נדדה להתחלת השם להיותה סמוכה לפועל "חש" להראות כי התעוררות המלך הינה מאת האלוהים

פורים והשואה

במאמר מסויים שכתב רב מסויים ושפורסם גם באתר כיפה, בקשתי להגיב בתגובה הבאה ולצערי מערכת האתר לא מצאה לה לאפשרי לפרסם את תגובתי זאת
:
 חג הפורים הוא חג הגורלות גם במובן הבא
 הוא אירוע הסטורי שבו הגורל היהודי בא כביכול ל"פרקו
 הרב שאל במאמרו מדוע אותו הדור נגזרה עליו לכתחילה אותה גזירת שמד ומדוע זכה לבסוף לפורקן ולגאולה
 והשיב מה שהשיב.
 ואנו מבקשים להעיר את הדברים הבאים.
 צופן הגנטי היסודי של העם הזה שמשליך תמיד על גורלו הוא הציווי "לך לך". תמיד להיות בשאיפה ובמגמה לארץ ישראל.
 והנה כשהקב"ה כבר מבשיל היסטורית את הסטיאציות המתאימות אז הצהרת כורש  ובמאה שעברה בטרם השואה הצהרת בלפור הציפיה הינה כי כל עמך ישראל יתנהג לפי אותו צופן גינטי .
 והנה בחג הפורים ההוא הראשון, עמך ישראל תקע עמוק עמוק יתד בגולה עד כי השתלב עם כל העולם דאז בהילולות של גלות, במקום לקום ולעלות לארץ ישראל ברוח הצהרת כורש ואם לא די בכך גם לא נותר בו "חבק" שמאחד אותו ככלל ישראל - עם מפורד ומפוזר ולכן נגזירה לכתחילה אותה הגיזרה  אבל מששבו והתאחדו ה"כנוס" את כל היהודים הפך בחסדי שמיים, לנס לכל היהודים.
  כי כל עוד יש אחדות גם בגולה הסיכוי לממש את היעוד לארץ ישראל קיים  ולכן תמיד יבוא לבסוף הפורקן והגאולה.
 למרבה הצער הסיטואציה הנוראה חזרה על עצמה בשואה האיומה.
  עם ישראל היה מפולג לשלושה חלקים עיקריים: החלוצים בארץ ש"זמרו" את קול ה"תור" שמשום מה לא נשמע בעדת המתבוללים במרכז אירופה ומנגד בעדת האדמורים החרדים וחצרותיהם .
 וכך ארץ ישראל עמדה בעלבונה מנגד, לא היה סיכוי לאותה אחדות גואלת.
 והפעם עלה בידו של אותו הצורר  לא רק לזנב בנו אלא להפוך אותנו ל"נכאה".
 גם אם המשוואה הנ"ל נראית מופרכת.
 מחשבה לפחות צריכה היא לעורר  בקשר לאותו היסוד של "אחדות כלל ישראל" שכשיש אחדות בעם ישראל לעולם חסין הוא, מקטסטרופות  ואם האחדות היא בארץ ישראל אז היא גם מניבה ערך איסטרטגי  מוסף :
 גאולה