באורך רוח ובעבודה קלה - ישמעו אל משה
בגאולה, צריך להטות את הכף:
עבודת הפולחן צריכה להיות קלה - סלחנית ובהרבה פשרות.
ולעומת זאת צריך לתת את משקל כובד לרוח האדם בכלל
ולרוח המשפט והצדקה.
משהו על פשוטו של מקרא:
תתארו לכם שמשה עומד ומתאר לעם את תורת הגאולה בשלבים : והוצאתי, והצלתי, וגאלתי , ולקחתי והבאתי וכוי.
והוא מגמגם כל שלב לדעת ונשמעת עיסה מרוסקת.
וכולם זעים ונעים בחוסר נוחות.
ומפגינים קוצר רוח מהאמירה המרוסקת והבלתי רהוטה.
ומכך שהשלבים לכאורה אינם מבטיחים : "זבנג וגמרנו"
וכי הם למחר ימשיכו למעשה בעבודה הקשה.
אם כן:
קוצר רוח מהאיש המגמגם ומהמסר המרוסק .
וחוסר השלמה מתוכנית שאינה מידית.
שאינה מבטיחה הפסקה מידית של העבודה הקשה

שם הוויה = גאולה
 
אי אפשר להבין את הפתיח המיוחד של פרשתינו בלי סופה של הפרשה הקודמת.
שם כזכור מתרעם משה: "מאז באתי לדבר בשמיך הרע לעם הזה והצל לא הצלת".
הביטוי : "לדבר בדמך" -
הוא אם כן, נקודת המפתח.
שמו הרלוונתי של הקב"ה מותאם לסיטואציות השונות ובהתאם לרמת הגילוי של אותה השעה
יש לו אם כן, מדרג משתנה של גילוי.
עתה גם יובן המענה של הקב"ה לטרוניתו של משה.
וכך למעשה אומר הקב"ה למשה .
בדרך כלל, אני פועל בעולמי מלשונו של "העולם" ב"העלם", כמעט מוחלט תחת הכותרת של "אלוהים" בלבד בדרך כלל בהתבטאות כמעט טבעית לכל דבר וענין.
אבל בזמן של גאולה רמת גילוי השכינה עולה מדרגה לשם "הוויה"
במסגרת "תוית" זו ההשגחה הינה יותר צמודה יותר שקופה ומתנהלת ברמות על טבעיות.[נסיות]
וכך גם פועלת ההשגחה בזמננו שם ההוייה ילך יותר ויותר יתבטא ויתבהר...
עוד הוסיף ה´ למשה, כי קיים גם כינוי ביניים : "אלשדי"
שהיה מנת חלקם של האבות, שהרי הגילוי היה בזמנם אך חלקי מבחינת ה"גאולתיות" שלו, שהרי במפורש הקב"ה אמר לאברהם גר יהיה זרעך וכו´.
כלומר התגלות אך לאותה ההשעה, ברמה חלקית של "דיות"[מבחינת די].
ואכן מרגע זה ואילך מתחילה ההשגחה תחת הכותרת של שם הוויה להכות
עד הנס של קריעת ים סוף 
 
הכבדת  לב

אם הקב"ה הקשה את לב אויבינו ליתן לנו בניסי ניסים את יו"ש , ירושלים והגולן. רק הוא גם אשר מחליט כי לא הצדקנו את האשראי - לא סיפקנו את הסחורה.
והוא אשר גם לוקח מאיתנו חזרה, אט אט נתחים של חבלי הארץ.
ועתה איה הוא האיש , שיחבר אחת לאחת, שיעשה את חשבון הנפש גדול מדוע זה כך אונה ויאונה לנו גם בהמשך .
כל הרבנים שמסיטים את ההתמקדות לפוליטיקאים כאלה או אחרים כמחוללים של נסיגות וגירושים למצער הם תמימים ומוליכים את כולנו שולל.
בגאולה זו, שהיא האתחלתא של גאולת הקץ, כל נסיגה מהתהליך זה רק מפני
שלא סיפקנו כאמור את הסחורה : חברת מופת, מוסרית וערבותית הראויה לגודל ומשמעות הגאולה .
אחת מעקרונות היסוד של זו הגאולה הינו עקרון הסכרון שמתבטא גם ב"תן וקח".
אנחנו מקבלים בניסים ממש, במה שמעבר ליכולתינו בלבד -בירושת הארץ ואנחנו תמורת זאת צריכים כאמור לספק סחורה חברתית .
ליישר קו בין "ארץ ישראל" ל"עם ישראל"
הוא הקב"ה יקיים "ציון במשפט תפדה" ואנחנו חייבים וצריכים ליישר כאמור קו לקיים ו"שביה בצדקה".
כל חידלון ןרפיון בהיבט של הצדקה מבחינתינו תתבטא גם בעתיד, בעוד נסיגות מעוד חבלי ארץ .
והנה בימים שיבואו אם לא נתעשת נאבד את כל יו"ש והגולן וגם חלקים חשובים הירושלים.

 הזהרו מכבדי פה ולשון כי מהם תצא גאולה
 
. וכי מה פשוט היה שהקב"ה יאמר למשה הנה אני מרפא אותך כליל מכל אותה ה"כבדות".
אלא,שהעולם נברא במאמרות של אלוקים
ויגאל על ידי שבריהם שבצלם.
אנשים רהוטים הם בבחינת מכונת שיכפול, או אפילו מכונת יריה...
חקיינים בלוא כל ערך מוסף יחודי
אלה בדרך כלל אין להם כבדות מעכבת.
אלה, בדרך כלל שפתיהם כאילו "מהולות", משוחררות במובן זה שאין להן כל מעצור.
שטף אשר כזה, הוא אנטיתיזה לגאולה
כבדי פה וכבדי לשון, לעומת זה, מתנהלים בזהירות, בכבדות של יראה
מבחינתם שפתיהם אינן "זכאיות" בכלל, לזכות הביטוי הן כאילו "ערלות" שראוי לכסות בכלל את ערוותן.
הם כל כך מתאמצים, עד כי מבלי משים אפילו, יוצקים הם גם נשמה בשברי מילהם, כעין חלק אלוק ממעל.
כשהקב"ה גואל על ידי האחרונים יש את השלימות את החיבור המושלם של אלוקים וצלמו. של אשר ברא אלוקים לעשות
2.

 גאולת מצרים לידה מחודשת של הבריאה
 
אין שום משמעות ממשית לבריאה, ללא גילוי ההשגחה הגאולית של יציאת מצרים.
שיעבוד מצרים פגם וקלקל את כל אושיותיה של הבריאה. המכות, בהיקשר זה, אינם אלא מענה אלוקי לא טבעי "ניסי בריאתי" כמענה אלוקי וכמידה כנגד מידה החל מהקשר בין עפר ודם וכלה בקשר שבין כל בן בילוד היאורה תשליכוהו - למכת בכורות.
לכן אם כן, גאולת מצרים זו היא יום ההולדת הרעיוני המחודש של הבריאה כולה.
לכן כל המצוות וההוויה גם אלה שלכתחילה [כמו שבת] הנם זכר ליציאת מצרים.[בלי יצאת מצרים לא היתה להם לכאורה כל משמעות]
אבל גם יותר מזה הלידה המחודשת של כל הבריאה מתחברת גם ולא בכדי לנקודת התחלה רעיונית נוספת : הקמתו של עם ישראל
וכאן דומה מתחיל
להתמר בנין רעיוני לתלפיות