תגובה על מאמר שמנתח את המדרש שבו ריש לקיש לומד היקש בין מצב היקום בטרם הבריאה לבין גלויות ישראל ["תוהו - מצרים "בוהו" - בבל וכן הלאה]
משהו נראה במאמר הזה תקוע, או לפחות דורש במפגיע את ההמשך.
אם מנתחים אחד לאחד את ההקבלה לגלויות. מדוע נתקעים רק "בחושך" ולא ממשיכים הלאה לגלות הסופית "מעל פני התהום".
שלא רק היא הרלוונתית ואולי יותר לזמנינו, אלא שיכול שבלעדי הערך המוסף שלה, משהו גדול חסר גם בהבנת ה"חושך" .
ואל תטעו ואל תשגו לחשוב כי האור האלוקי נועד בעדינו ולנו בלעדית.
ה"מפץ הגדול" הוא זה:
כל האור האלוקי התנפץ לרסיסים לניצוצות הפזורים עלי כל הארץ כולה להיות נטוע כזיקוקים השואפים לשוב ולהתלכד בנשמותיהם של כלל בני האדם.
וכך כל אדם באשר הוא אדם, יש בו ניצוץ אלוקי [נר אלוקים נשמת אדם - כל אדם] ואין אורו של האלוקים מגובש בארץ לכלל אור אחד גדול רק באחדות כל הנרות כולם - כל בני האדם
בהיות ה´ אחד ושמו אחד
