עמלק כקופץ בראש הגויים, התיימר לקעקע את משמעות יציאת מצרים ל"קרר" את העם בדרך לארץ ישראל על מנת לסכל את חזון ירושת הארץ.
ובדרכו העקיפה לייאש נחשלים ולא רק בשוליים. גם הערב רב שבתווך
"כי יד על כס יה"
שהוא כאמור מבקש לשבש ירושת הארץ אשר אמורה לשמש כסא לה´ בעולם.
לכן כל אימת שגאולה בפתח וארץ ישראל קוראת לבניה הוא עמלק שב וצץ   במלוא עוצמתו הנוראה
לחבל ולנסות לסכל.
לפיכך, לכאורה, אין כל סתירה:
ל"זכור"במצב של גלות. כשאנו בירושה מוחלטת על הארץ "מחה תמחה" את אותו הזכר, שהרי אין יותר חפץ בו