החיים הם כמו פירמידה של ניסיון שמשכללת את הבסיס הגשמי הרחב שלה, לכלל נקודה פיסגתית האפופה בחלל רוחני מזוקק.
לחוליה החסרה לעניות דעתי:
הנה כי כן, אין טוב מהבורא להבחין כי במעשינו ובהתנהגותינו גרמנו למשקעים ולאנרגיה שלילית המעכבת אותנו מלהמשיך ולצמוח נכון. ואשר המשך הצטברותם תהא בבחינת הרת אסון בעבורינו ובעבור סביבתינו.
ולכן בשיטת עובר ושב לעיתים מידי ובדרך כלל בתהליך נמשך, אנו נשאבים למערכת ``סתומה`` ובלתי ברורה של תיקון ונקיון מרעלים .
ואין תרופה שאין בה גם מכאוב.
מקרהו של יעקב בפרשת השבוע הוא מודל קלאסי של דברינו שלעיל.
שהרי יעקב חווה דרמה נוראה הוא נשאב כמעט בעל כורחו לסיטואציה טראומטית של תרמית והוא נאלץ למעשה לברוח ולנטוש את הוריו.
``לבן``, כשמו כן הוא, נועד במערכת מקבילה של תרמיות לזכך את יעקב להשיל מעליו את השם : ``יעקב`` על מנת שיהא ראוי בסופו של התהליך, לשם החדש : ``ישראל``.
כל רכיבי הסבל והניסיון שעבר יעקב בחרן [ארץ של חרון - מבחינתו] הם בקורולציה מלאה לאותם הרכיבים בדרמת התרמית שלה היה שותף.
ונציין רק את העיקריים שהם : ודווקא, בתחילה ובסוף.
יעקב בדרכי עורמה השיג וקיבל את הבכורה כך בדרך עורמה נאלץ לשאת ולקבל את הבכירה.
משל ``בכורה`` כנגד ה``בכורה``.
הוא למעשה ברח מהוריו, כך נאלך לחוות בריחה נוספת מלבן ומחרן. 

 הסבל והפירמידה של עם ישראל

 עם ישראל בכל הוויתו ההסטורית הוא בבחינת בריח תיכון המקשר בין שמיים וארץ ואשר סביבו מונעים אין סוף גלגלי שיניים.
תנועתינו שלנו, לכאן אם לכאן, איננה רק בבחינת ססמוגרף, אלא משליכה בפועל על כולם.
על כל העולם כולו.
ולכן גם הוויתינו, היא גם סך כל הקשיים שבעולם [ואשר אגב, תרופתם הנצחית הינה - אחדות בכל מחיר.]
לכן גאולתינו היא גם בהיכרח גאולת העולם כולו.
[הפרספקטיבה האנוכית שנתפשנו אליה, כאילו הגאולה שבזה, הנה אך גאולתינו שלנו בלבד, היא אחת מאבות הבוקה והמבוקה, שנקלענו אליה] .
לא בכדי הקב"ה שב להזכיר גם ליעקב כי קיום ההבטחה לעם ישראל הוא לנקודת יעד סופית. לאותה התכלית הכלל אנושית הגלובלית לאמור :
"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך"

  אבני הדרך : המצבות

ענין אבן המצבה מופיע לא בכדי, גם בתחילת הפרשה וגם בסופה.
מה בתחילתה לקדש את האחדות הפנימית, כך בסוף הפרשה להוסיף ולגדל את האחדות גם באחדות משלימה של כלל האנושית.
שהרי כבר בתחילת מסעו של יעקב אומר לו הקב"ה, כי הצלחתו - גאולתו, היא גם לתועלת והצלחת וגאולת כלל האנושות כולה שנאמר :
"ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך".[דגש כל משפחות האדמה]
אם כן, אחדות פנימית, הינה סביב גולת הכותרת של בנין בית אלוקים שצריך וחייב להבנות מקולקציה של כל אבני המקום ויהיו אשר יהיו מבחינת טיבם וערכם.
דווקא ככאלה על השוני שבהם, הם בסופו של דבר יוצרים מרקם אחיד ומיוחד : "אבן מצבה".
אחדות חיצונית, זה קולקציה של אבנים נפרדות : "גל" ואשר בראשו : "אבן המצבה".
ולכן בניגוד לאבן המצבה שבתחילת הפרשה עליה נאמר "וישם" על אבן המצבה שבסוף הפרשה נאמר : "וירימה".
בבחינת נכון יהיה הר בית ה´ בראש ההרים.
הנה כי כן, אין גאולה לישראל בלוא אחדות בלוא אותה הנוסחה המיוחדת שמכל אבני הבנין נוצרת אבן מיוחדת במינה, שממנה ניתן לבנות בית מקדש.
אבל גאולתינו הינה גם גאולת כלל האנושות לאסוף את כולם כגל אבנים ולרומם המצבה מעל לכל הגל הזה. !
והמתכון העיקרי של האחדות הינה:
 צדקה מוחלטת של ערבות הדדית