כשה"דבק" הפך ל"ידע"
גן העדן האבוד, היה נקודת התחלה של אפס מבחינת האדם. פוטנציאל מן המוכן שהאדם לא טרח בעבורו בכלום .
האדם בחר לעשות את כל סיבוב המעגל על מנת לשוב לאותה נקודת השקה ולאותה הסיטואציה. אלא שהפעם הוא אחר. הוא עטור סיפוק והצלחה באין סוף אתגרים עצמיים.
מנקודת ראות זו, של הפתיח שבזה והתגובה הנ"ל לכאורה הדברים ברורים יותר.
לפני האכילה, בגן עדן, לא היה יסוד ה"ידיעה" אלא יסוד התום המוחלט. אותה אינרציה בריאתית מנחה בלבד. ולכן גם לכתחילה נאמר :
"ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
אחדות טכנית של בשרים שהפכו לבשר אחד.
לאחר האכילה וגירוש מגן העדן אל ה"שליחות", שהאדם נשא על עצמו האחדות שבין האיש לאישה, משתכללת יותר ומתברכת , ביסוד של רוחניות של "גילוי וידיעה" .
ודומה שהביטוי "בשר אחד" הופך ל"בשורה אחת"
ולכן החיבור בין איש לאישה, מיני אז הפך מסתם "דבק" ל "ידע" .
ולכן כל חיבור נוסף , יש בו כעין
ערך מוסף נוסף בבחינת : "עוד"
ולכן נאמר בהמשך :"וידע עוד....".[בלידת שת]
כך שמבלי להפריז בשלב זה ולהכתיר את החיבור שבין איש לאישה כחזרה לגן עדן, אפשר לומר כי צניעות וחיבור מעודן, תמיד מקרב אותנו צעד נוסף לנקודת ההשקה
וסגירתו של אותו המעגל
ורק "בצדקה תכונני"
