הסרט הארוך הקצר הזה ינותק יום אחד מגלגלו

ייאוש ימשיך לגלול עצמו בריק על גלגל הלא כלום.

והפתיל  שהיה ימצא שלוותו בין אודי המדורה.

אין לזיכרונות מקום על כנפי השכינה, והרגעים אינם נצח.

אבנים יחיו את עצמם, בהחלט יחיו. על שמים יחרטו עננים

בחרט לבן ואפור כחרט מוחק על הריק.

על העיר הנושבת יורדים שמים צפופים. בתכלית הדיוק 

יורדים.  מדרכות מרחיבות דרכן להכיל  את כל ההולכים

ופינות מעגלות עיניהן בכמיהה ארוכה לתורים  מתמשכים.

ביום שכזה אין ציפורים חותכות אוויר בשריקתן,

כי אין די  אוויר לנשימתן. דומה התהפך האוויר על צדו ונדם

על גלגל יתלה הייאוש עצמו לייבוש, אכן קול הגלגל נדם.

חורזת חיוכים על פצעים, כמו שוזרת ריחות יסמין

לדפי מזכרת, סובבת סרט ריק לאחור, ממחזרת כל גשם,

ריגוש עדִין לו תופרת,

את ראשי העיף בחיקך אשים

עיניי הכבויות יודו לך,

חסד.