[ליצירה]
לחבר שלי יש משפט חזק שנכון במקומות רבים,
והוא נכון עכשיו:
"אל תבין - תאהב"
אל תתנו לחילוקי דעות לגרום לכם לבטל את המפגש האנושי.
יש מצבים שבהם כדאי קצת לדלג על כל הפרשנויות לשיר ובכלל (הרי לא על פי השיר הזה יקום ויפול דבר)ולכתוב בפשטות:
אני לא לגמרי מסכים עם הנאמר בשיר, אבל אני ממש כואב יחד איתך את הכאב שעולה מהשיר הזה. הוא חזק, השיר כתוב ממש ממש טוב. אהבתי. אני מקווה שתמצא דרכים להתחדש ולנתב את הכוחות שעכשיו יוצרים כאב וליצור טוב. (וכמובן שזה מה שאני כותב לך ילד) תודה.
[ליצירה]
מדהים. הפיכת התמונה שרוב האנשים רואים כנוף מרהיב שמרחיב את הנפש לתמונה מלאת כאב. ואולי גם זה חלק מהאמירה - שיש אנשים שבורים, מדממים אבל הסביבה שלהם קולטת אותם כאנשים מאושרים ואפילו שואבת מהם כוחות. אהבתי שויתרת על המילים "שמש" ו"שקיעה" בכל השיר הזה, זה לא נותן לקורא לקפוא על תמונה של שקיעה אלא הוא מחוייב להמשיך ולראות אדם מול העיניים.
אולי הפתרון יגיע ברגע שהשקיעה תתבונן על עצמה ותראה את הפאר שהיא יוצרת, את הפאר שבה (באיזשהו מקום דומה להתחדשות שמדבר עליה השרף בתגובה שלפני).
ממש תודה לך על השיר הזה.
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)