[ליצירה]
אני מצד אחד מקנא בתמימותו של האיש הזה, ומצד שני אני לא יכול לסבול אותו. בא לי לקחת סיכה ענקית ולפוצץ לו את הבועה, אבל מצד שני גם יש לי מן סוג של חלום לחיות בתוך בועה כזו בעצמי. בעצם לא. לא יודע. בלאגן.
בכל אופן, אם אתה לא רוצה שאנשים יחוו, יתרגשו ויחושו את הכתיבה שלך אז למה אתה כותב סיפור?
תפרסם תזה על - "דוסים בגיל שלושים וסוגיות בטהרת המשפחה".
ולא עשית זאת.
[ליצירה]
לחבר שלי יש משפט חזק שנכון במקומות רבים,
והוא נכון עכשיו:
"אל תבין - תאהב"
אל תתנו לחילוקי דעות לגרום לכם לבטל את המפגש האנושי.
יש מצבים שבהם כדאי קצת לדלג על כל הפרשנויות לשיר ובכלל (הרי לא על פי השיר הזה יקום ויפול דבר)ולכתוב בפשטות:
אני לא לגמרי מסכים עם הנאמר בשיר, אבל אני ממש כואב יחד איתך את הכאב שעולה מהשיר הזה. הוא חזק, השיר כתוב ממש ממש טוב. אהבתי. אני מקווה שתמצא דרכים להתחדש ולנתב את הכוחות שעכשיו יוצרים כאב וליצור טוב. (וכמובן שזה מה שאני כותב לך ילד) תודה.
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)