בס"ד.
בידוע, כי ביקשה לכתחילה אסתר שאגרתה - "אגרת הפורים, תצורף לספר הספרים וחכמים לכתחילה הסתפקו בכך. עד כי הוכיחה להם אסתר את ערכה הנבואי לדורות ולאחרית הימים.
אם כן , לכאורה היה צריך לקרותה :
"אגרת הפורים".
אלא, שחכמים התנוה, דווקא בשמה היעודי הרלוונטי
כ"מגילת אסתר
שתמשיך ותגלה רבדיה המוכמנים של אותה הסתרת הפנים הנוראה, שבתורה.
והכל כהכנה ורמז על העיקר.
על הסתר הסתרים האחרון , שבטרם הגאולה השלימה.
על השואה האיומה .
אשר עליה, גם מרמזת אסתר במגילה לאמור :
"וזכרם לא יסוף מזרעם".
שזכר נורא זה , יבוא על זרעם לכלל סוף, באחרית הימים , באותה התגשמות נוראה שבתורה . וכפי שגם נאמר בתורה בפרשת וילך : "וקראת אתכם הרעה באחרית הימים".
ועל כן, בתור שכזה יונצח "זכר" זה, כ"זכר עד", שאין לו סוף..
רק על בסיס שינוי מהותי זה , נעתרו חכמים לצרף האגרת - המגילה לספר הספרים .
וסימן ברור להסכמה זו , מצויה גם הוא במגילה שנאמר :
" ומאמר אסתר קים, דברי הפורים האלה ונכתב בספר". הנה כי כן, "מאמר אסתר" - זו בקשתה, שדווקא "דברי הפורים", כלומר בכפוף לאותו השינוי והדגש שעליו עמדו חכמים, הוא שהביא בסופו של דבר, לכתיבתה של "אגרת הפורים- כ"מגילת אסתר", בספר הספרים
ועיקר הדברים הוא גם בחתימתם לאמור "
כל "מרדכי" , שבכל דור ודור , וודאי בדור זה, לכל היותר יזכה להיות רצוי אך לרוב אחיו. [דגש על "רוב"] אך למרות הכל, מוטלת עליו החובה לדרוש תמיד אך טוב לכל עמו .
ולדבר אך שלום אל ולמען כל זרע ישראל .
שאם לא כן - אין אחדות.
ואם אין אחדות ,
לעולם גם אין
גאולה
