בס"ד.

  רבים בוודאי ינידו ראש במנוד של חמלה : עד כמה אפשר להיות תמים.

  ובכל זאת יאמרו הדברים ובדחילו ורחימו.

 כל עוד לא יודעים לאשורו את מקור האיסור של חמץ בפסח ודווקא בהקשר של חג הגאולה, לעולם כל פתרון "מתחמק" , אינו ראוי ואינו במקום.

 אי אפשר להשלים עם טכניקה משפטית ,הגם שהיא לגיטימית כשלעצמה , כשהיא חותרת למעשה, תחת אושיותיו ותכליותיו של האיסור.

הקב"ה ברא את עולמו בשלימות -כמשק סגור , שבכל רגע נתון מזונותיהם של כל בני האדם זמינים וקיימים. זו למעשה התשתית הערכית, שבבסיס הבריאה.

והנה, מה שלמעשה עודף אצלך ומוגדר : כ"עושר", חסר הוא למי אחר, אשר לעיתים, משווע אליו . וכך אין העודף אצלך אלא כפיקדון, שלפי שעה, על מנת שתשכיל לעמוד בניסיון, להעבירו לתעודתו. .

 וכך, ככל שנסגר מעגל הזמן של שנה ומגיע חג החירות שהוא חגם של כל בני אדם [לכןנ גם נקרא חג אביב - לכולם] ה"עודף" שאצלך החמיץ. השאור הפך לשארית, לשאת מכבידה ,מאיימת ומעיקה. ואשר בטרם יתקדש החג עליך להמהר, להפטר ממנה  ובדרך הראויה.

 להעבירה שוב, לאותו המאגר הרזרווה האמור להיות שמור לכל דכפין וכל ימות השנה..

 וכך, נמצא ,כי לעולם לא תבוא גאולה לעולם, בלוא הפנמה וחילחול של רעיון סוציאלי זה. [סוצילזים אנושי נכשל ויכשל. התוחלת שמורה  אך לסוציאליזים האלוקי......]

 התורה ביקשה אם כן, ודווקא בחג גאולתינו, לחייב אותנו להתנער, שנה בשנה עם התחדשות האביב ,מכל העודף שנצבר אצלינו, לשאוף לשוויון יחסי , שיהווה גם תשתית נאותה ומבטיחה לגאולה של אמת.

 והנה, במקרה זה, הפיקציה של מכירת החמץ אשר כל שמעניקה היא לאותם עשירים שישובו לעושרם בתום הפסח, בדיוק באותה הנקודה, שטרם חג הפסח.

הנסיונות שנעשו להצדיקה, תוך השוואתה עם טכניקות מקובלות אחרות במשפט הציווילי הנוהג במקומותינו , רק מחדדים את האבסורד ואולי כדי גיחוך ממש.

 בכלל, כיצד אפשר להשוות בין הסדרים "חמקניים" של בני אדם יחידים, כשמושא הנורמה ממנה מבקשים באופן לגיטימי להתחמק, הינה בני האדם עצמם. לבין הסדרים חמקניים כלליים כמודל תיאולוגי הפתוח לאימוץ, לעם שלם, כשהנורמה ממנה מבקשים להתחמק, הנה למעשה, נורמה אלוקית.

 כאמור הקב"ה, ביקש לרמוז, כי בחודש האביב, ראוי לו לאדם, לאורר את נשמתו האלוקית, לפזר את "חמצו" החומרי, שהחמיץ. להשיל את שאיריתו העודפת  על מנת לתרום בפרוס חג הגאולה, לשוויון חומרי יחסי, שיטיב עם  ה"אחדות"

. שהרי כידוע בלוא אחדות אין לעולם גאולה..

 אם בכל זאת, נותר ברשותך חמץ  בערבו של חג, יש למהר להשיבו לכאורה לבעליו - לאוצר בית ה' . לאותו ביית חדש שיבנה בטרם בנייתו של המקדש: "בית העמותות", שהוא מהות שונה  ואנטי תיזה לאותה המהות של   המשכן והמקדש, אשר שם, נאסר כידוע, להקריב לקב"ה חמץ. דווקא ומשום שכאמור החמץ יוחד ויועד, לקורבן אחר  של : "אדם לאדם", להקריבו לאישיו האביונים והדלים של הקב"ה.

 שהרי אם לגוי מותר להחזיק בפסח חמץ ועל כן נמכר  הוא לו. 

  וודאי שגם לקב"ה מותר ,שהרי כל יתר עולמו חמץ והאיסור של בל יראה ובל ימצא, נסוב אך לנו , כשם שאך אכילתו של החמץ, רלוונתית אך לגבינו.

 וכך, בתום חג הפסח, יהא חג העמותות אשר יחלקוהו בין כל עניים ונתעלה  להגיע לחג מתן תורה ,באוירה מפוייסת יותר וראויה , בתחושה מעודדת של שוויון יחסי אשר תתרום כאמור לאחדות.

 אותה אחדות נכספת של : "ויחן ישראל כנגד ההר" . כנגד אותו ההר, החוצץ ומבדיל בין אדם לאדם בין שבע ודשן לבין רעב. בין הכורע תחת נטל העודף ,לבין זה הנמק בחוסר כל.

חג פסח, שעובר ואיסור החמץ לא שינה דבר בפער שבין שבעים לרעבים, לא רק שאינו מקרב אותנו לגאולה , אלא ההפך מרחיק אותנו ממנה .

 והנותן חמישה לצדקה תבואיהו ברכה.