בס"ד

 מעשה שכלל לא היה. עת פגשתי שוב באותו הזקן, שמשך את ידי שוב ושוב לעוד שיחת אלף, שאין לה סוף משלה. והפעם בשורת הבצורת בפיו. כי הוא הוא למעשה, שורש נשמתו וגלגולו של חוני המעגל.

 עוד טרם השכלתי הבין, לאן נושבת הרוח היום, החלה אצבעו הגרמית  לרקד מולי באותו הריקוד הפרקסיונרי, כאילו מבקשת היא להקדים ולכתוב אותיות פורחות האויר.

לאחר המתנה מעיקה , שב הקול - קולו, להתחבר לאצבעו המחוללת.

 פתע הרעים בקולו: אין חוני, אלא מלשון חנינה של דעת.

  וכי מיום בריאתו, תובנה היתה לו לעולם .

 והיא בשורת המעגל. לא , לא המעגל עצמו בלבד, אלא זה אשר ניצב ועומד במרכזו - האדם באשר הוא אדם.

 ומשבאה בצורת לעולם , שהרי בניו של הקב"ה, הגלו את האדם ממרכזו של עולם. קם חוני, לשוב ולהבטיחו לקב"ה בשמם כלל ישראל, כי הנה, הוא קם והוא אשר יקום להשיב תפארת ליושנה, להציב שוב האדם  במרכזו של עולם.

אמצתי מוחי, באתנחתא זו, לחפש לי, אמתלה של "מפלט".

 והנה, פתע געתה בתי  בנפילתה. ואני החלותי מוריהו באצבעי לעומתה : הבת ,הבת  בתי, נפלה ,עלי לילך אני מצטער.

 והוא בשלו, המשיך והפטיר אף אחרי : ועוד לא ספרתי לך על: אליהו, על החסד, על אבן הטועים, על החרוב ועל הסוף - על המיתה.