סודם של "שמור" ו"זכור" - אור אחר
על ידי משה אהרון
על מנת להבין מדוע בעשרת הדברות שבחומש שמות
מצינו ביחס לשבת לשון : "זכור"
ואילו באותם שבחומש דברים
מצינו לשון שונה של : "שמור"
יש צורך לעמוד פשוט על הבדלי התוכן והנוסח שבין שני המקרים
דומה שהשוואה פשוטה בין הנוסחים השונים שבכל מקור
היא שכבר תוביל אותנו לסיבת השינוי
או לפחות תצביע על הכיוון. ועל כל שמשתמע ממנו
אם כן כבר מתוך הפתיח כאמור ברור
כי בשני המקורות ישנם הבדלים מהותיים המשליכים
גם לענינינו.
ראשית : השוני היסודי הוא ההנמקה לציווי הבסיסי של:
מחד ל"זכור" לקדש את יום השבת
ומאידך ל"שמור" לקדש את יום השבת
ההנמקה שבספר שמות ולא בכדי שהדברים נאמרו מפי הגבורה ממש היא :
"מעשה בראשית"
כלומר הציווי לזכור את יום השבת לקדשו נעוץ במה שנכתב בבריאה בספר בראשית.
על כן מצינו במקור זה את ההנמקה לאמור :
"כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי
ושוב הנימוק הישיר :
"על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו"
ולכן כאמור דווקא "זכור את יום השבת לקדשו".
ההנמקה בחומש דברים שונה היא
ועל כן לא בכדי גם הלשון הומרה
ל"שמור את יום השבת לקדשו".
ההנמקה כאן היא "כאשר ציווך ה' אלוהיך".
ודוק לא "האלוהים" הכללי - שבבריאה
כלומר חובת השמירה נובעת לא רק ממעשה בראשית
אלא גם מההתפתחויות של שיעבוד מצרים ,
יציאת ממצרים וציווים נוספים של ה' ביחס לשבת
לכן רק לענין זה של שמור גם מצינו את הביטוי היחודי :
"לעשות את השבת"
כלומר השמירה היא גם פונקציה של עשייה ממשית חיובית
ולא רק המנעות או חידלון ממלאכה בשבת.
אלא שבמסגרת ולמען עשייה זו ביחס לשבת
נתווסף הזיכרון הנוסף שבדיעבד של :
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים
ויוציאך ה' אלוהיך משם ביד חזקה ובזרוע נטויה
על כן צוך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת"
אם כן לכאורה כדי לקיים את מצוות שבת בראשית
של רק לחדול ממלאכה די לקיים לכאורה את :
זכור את יום השבת לקדשו .
אך כדי לקיים גם את הדיבור הנוסף "שמור את יום השבת לקדשו"
שמחייב כאמור גם עשייה חיובית אקטיבית בשבת
צריך להוסיף זכרון נוסף והוא כאמור זה המופיע בספר דברים
"וזכרת כי עבד היית במצרים...."
ומה היא אותה העשייה בשבת שלכבודה בא הלשון הנוספת של שמור
העשייה כאמור מתבטאת בסיפא של הפסוק המצוי דווקא בחומש דברים
ובהקשר כאמור אך ללשון : שמור"
לאמור : "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך"
חלק פסוק זה איננו מופיע בעשרת הדברות שבחומש שמות
ודומה שהוא העושה את ההבדל הגדול .
ביטוי זה לא בכדי מזכיר את הציווי :
"ואהבת לרעך כמוך"
מה כאן מדובר באהבה שכרוכה במעשה ובמחדל.
אף כאן בביטוי : "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך "
מדובר גם בעשייתה חברתית נעלה
של לדאוג לצורכי שבת ומנוחה מוחלטת
אפילו לעבד ולאמה
ודווקא בדרגה ובאיכות של : "כמוך"
כמו שאתה דואג להעניק לעצמך ולבני משפחתך
ועל מנת להטיב לעשות כן כאמור נתווסף הזכרון שבדיעבד של:
וזכרת כי עבד היית בארץ מצריים...
אם כן זכור ושמור נאמרו בדיבר שלם אחד
שלמות של שלילה מחד וגם חיוב גדול מאידך
של : לא רק זיכרון "מעשה בראשית" וחידלון ממלאכה.
אלא גם "שמירה" : לדאוג גם :
לעשות את השבת לא רק שלך.
אלא גם של החלשים ביותר שנמצאים סביבך
שיעלה גם בידם לקיים ולנוח ביום שבת
ממש כמוך.
לכן בגלל תוספת משלימה זו של השבת
"עשיית השבת"
עשייה שמקורה כאמור בזכרון הצרוב של עבדות מצרים
לכן הגם שבדיעבד הפכה השבת זיכרון
לא רק למעשה בראשית אלא גם זכר ליציאת מצרים
כאילו ביציאת מצרים זכתה השבת גם לנשמתה
בנוסף לגופה שבבריאה
