הזנוך בנייך הקריה,

בגדו בך לאמור,

נתצוך,שברו חומות ליבך,

נשכו איש צוארי אחיו,

עשקו בתולי בנות ישראל,

בגדו באהובן בדוד,

הלכו לרעות בשדות זרים,

השיאו עצמם לבעלים אחרים,

תרגמו כתובתך לשבעים ערלים,

לכשהותקף ליבך,

חולה היה,מלא מוגלה,

ליבך הומה,פועם היה

לב האומה,

מלא גדוש אהבה טהורה,

עתה הזנוך בנייך

בתהומות שנאה,

פריצות,ועושק,

וכשבאת סופית והחרבת-

הרי קמח טחון טחנת.

י´ טבת ס"ט- יום בו נפתחו הרעות ויום בו יהפך לחג לעתיד לבוא במהרה.