בס"ד.

  יש הסוברים, כי המילה : "כסף" , באה מלשון : "כיסופים. ואכן, יש כנראה אמת רבה בדברים.

  שהרי, מאז גלתה הנשמה מגן העדן, היא תמיד שרויה , במירדף לאחור , אל עבר, עברה המתוק שנגוז. פקעת של כיסופים מטלטלת אותה מתחנה מאכזבת לרעותה.

 בתת התודעה ,היא הנשמה, כוספת תדיר אל עבר אותה נקודת ניתוק , שבה נפרם אותו החיבור שבין האלוקים לצלם. חיבור יחודי ונדיר, ללא מחיצות גשמיות . של זרימה הדדית , רוחנית הרמונית .

 וכך, מוצאים אנו את עצמינו , מתבוססים באותה פקעת עלומה ובלתי מחוורת של כיסופים , ערגה וגעגועים, אל עבר אותה ממשות אבודה וחמקמקה.

  מנסים לשווא , כל פעם מחדש, להגשים ולהלביש על אותן הרגשות , מושא או אוביקט תורן או מזדמן . וכך מתנפצים שוב ושוב אל אותו הסלע של האכזבות.

  ובדרך החתחתים הלזאת, אורב תדיר לפתחינו, אותו האל המכזיב , המתימר להרשים את חושינו הבוערים, כי הוא הוא, התחליף המידי הנאמן אשר ירפא את כל מדאבינו . אותה העבודה הזרה ששמה : "כסף".

  וכך מוצאים אנו את עצמינו, מטלטלים ונשחקים בין האמת לשקר, בין האלוקים לבין דמותו  המזויפת,יציר ותעלולי הסטן - הכסף.

 ו ככל שהימים נוקפים ואנו צועדים אל עבר התקופה של : "ומלאה הארץ דיעה את ה'..." הולכים ונמוגים כל צורות העבודה הזרה למינהן ורק הכסף   נותר האופציה היחידה הניצבת, כאנטיתיזה היחידה -לאלוקות.והמאיימת לכלות את צלמו - האדם

 ואכן ,לאותו האוייב האיסטרטגי הבלבדי, שיוותר, במעלה הדרך, כאמור ערה היתה התורה. ובדרכה המיוחדת , ביקשה להתוות בפנינו את דרך המלחמה. את המחלה ואת דרכי מניעתה.

 בשני פסוקים נפלאים, המהווים למעשה מהות שלימה , בבחינת שני צידיו של אותו המטבע, הניחה בפנינו את נוסחת ההכנעה הגואלת לאמור :

 "לא תעשון עימדי אלוהי כסף..."

  "ואם כסף , תלווה את עמי, את העני עימך".

 אם כן, חד וחלק. אלוקים מיכאן והכסף ומהעבר האחר.  והאופציה ברורה לבחור , יחדיו, אין הם הולכים

 אם כן, רמז להם הקב"ה לישראל , אם יש לי , מתחרה איסטרטגי רציני, ודווקא לעתיד לבוא, אין אלו אותם אלוקי ניכר צלמיים , אלא דווקא, אותו האליל נכסף - הכסף . שבמהותו ובהגדרתו דוחק הוא כאמור את האלוקות  .

 ואם בכל זאת ,מתגלגל לידינו כסף עודף ,הרי שבא הכתוב האחר והמשלים ומבהיר באיזו דרך בלעדית ניתן להשתמש בו לאמור : "אם כסף [המתגלגל לידך]כי אז, האפיק היחדי הינו לא החיסכון וצבירתו כהון ,אלא תתכבד ותלווה בו את עמי.  את אתו העני שעימך .

 הביטוי הנפלא : "תלווה את עמי". אוצר בחובו מכמנים נפלאים, ראשית מבקש הוא לומר כי כשם שעם ה' זקוק תדיר להלוואות ולסיוע ,כך הכסף שבידינו, יהא תדיר מנותב לאותו הצורך ולאתו היעוד. אבל גם יותר מזה, רק בנוסחת הפלא של הלוואה לסתם עני מישראל

 אדם מישראל, משתכלל לכלל אותה הרמה, שיכול הוא לעמוד בפני הקב"ה - "כ"נושה", אשר נתן הלוואה כביכול, לכל עם ישראל  ובכך לקבל לכאורה, פתחון פה , במסגרת הערבותההדדית הכללית, לבקש על כלל ישראל, ובמיוחד על גאולתו

   והנותן חמישה לצדקה תבואהו ברכה