חושבת בעיקר עלייך,

ועל כל הקשרים המעיקים.

עלכל האבנים בדרכי,

שבפי נקראים חברים.

פתאום, חברות טובה

הופכת למועקה עמוקה,

הופכת לדיכאון, לסבל,

וכאב.

אני מתחילה להבין, שבניצול-

יש הרבה מן הפסול.

שלטוב לב- סתרופה היא כאב,

ויתור יתר הוא אסור,

ושעל עצמי-רק אני יכולה להגן.

זה קשה-

עד עכשיו, הייתי במקום אחד,

שם הייתי, לא לבד,

אבל אלו שכן היו-

מסתבר שלדברים ממני חיכו.

כשרבו-תמיד המפייסת והראשונה להתפייס

כשנפגע(נ)ו-אני הראשונה להצטער

אבל עכשיו-לא עוד

גם לי התחיל להיות כבוד.

גם על קשר איתי צריכים להילחם-

ומי שלא-

שייעלם.