הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
הרבה חלל והרבה ריק.
חלקיק.
אני לא לגמריי מבין אם המשפט המסיים בעינייך הוא אופטימי או פסימי.
בכל מקרה בעניי זאת זכות עצומה ליות חלק מהאינסוף.
זה נותן כל כך הרבה מקום למלא בתוכן.
כל כך הרבה מרחב לגדול אליו.
וכמובן שאם אנחנו רואים את עצמנו כחלקיק עצמאי אנו נעלמים חסרי מהות ותוכן.
והתשובה לכך היא אכן לחיות בשיתוף עם האינסוף, כמו שהבנתי בשירך ממבט אופטימי.
מצטער אם פספסתי.
תודה על השיר מעורר המחשבה הזה. :)
[ליצירה]
לא יודעת למה עדיין לא הגיבו לך על היצירה....
היא ממש יפה. וממש התחברתי אליה.
ולדעתי זה ממש נכון ומגדיר יפה...את...אני עד עכשיו קראתי לזה ה- 'שיגעון'.
תודה.
[ליצירה]
זו גם אחת מדרכי העבודה בחינוך מיוחד.
לתת לילד פיסת קרקע= הרגשת ביטחון ויציבות על ידי כך שנותנים לו בהתחלה להיות באוטיזם שלו...ואף לעיתים מצטרפים אליו לשם כך...ואט אט הוא בונה את עולמו...ומבין שכאן זה עולם אחר.
יפה.
[ליצירה]
הזכרת לי קטע שקראתי.הוא מדבר על עבודת ה' אך מדובר בכל רצון להשתפר, להתקדם, להיות יותר טוב... "מי שמבין שכל רגע בחייו עליו לנצל כדי לעלות במדרגות בעבודת ה', אין זה משנה באיזה מקום הוא נמצא – תמיד יזכה להתקדם" (הרב חיים סבתו).
תגובות