אדם קם משנתו ואין לו ממלכה להציל. שוטף פנים, לאט מתעורר- מקווה למכתב. אדם שולף עצמו ממגירתו, כל יום מחדש, אדם מת-ישן קצת יותר וממשיך ויוצא מתחומו, יוצא מחדרו, יוצא מעורו אל זמנו. אדם רדוף מחשבותיו, בהיסח דעת בועט בפחית, דורך דשא בעיוורון-צבעים, יורק על מדרכות. אדם מתייפח, לא רק עיניו יבשות. וכל האבירים - זרים וכל הסוסים - ברזל ובכל הרחובות אין לו נסיכה להציל. |
תגובות