עוד תבוא בי איכר על אדמתו.

בין תלמיי תוציא ימייך,

לשבר אישה שחונה.

 

לילות תשקע בי כאבן, רק לסנוט בהופכין,

ללהט חמתי ואל תאמר אהבה.

 

מרעיביני מילים ובוצע בי לחם,

עוד תבוא בי, עיקר על תפלותו,

חורש שדותיי ומקלל חווה ונחש ותפוח,

מקלל זכרותו.