המדבר אמר לי:

בואי אלי ומסקי אבנים, אחיותייך עודן עוטות, בנות אבק.

אוזניים וסלעיי בראשית.

והגדיל ממלכתו

והושיט לי חציה החפוי.

והים אמר לי:

בואי אלי ורעי זרמים, בתוכך כבתוכי,ילדי מצולות.

לרוויה שביקש.

וצימצם ממלכתו

והושיט לי חציה הגלוי.

היער אמר לי:

בואי אלי וזרעי אמירים, בידייך, טמני גבהים תחתייך.

והבטיח פרי לעונתי וגזע לשוחח עימו.

והבטיח שאני, רק אני,

אהיה לו נוצה ומחט ושיר.

והגדיל ממלכתו

והושיט לי חציה החפוי.

והביצה אמרה לי:

בואי אלי וחרשי בי ים ומדבר ויער, העלי עכורים. נשכחים.

והבטיחה להיות לי לאב ולאם ולשורש.

והבטיחה נופר מדרך לרגליי ובבואה למעלותיי.

וצימצמה ממלכתה

והושיטה לי חציה הגלוי.

ואדם אמר לי:

בך אבוא לאורכך ולרוחבך, אחפש בארות ובאין אחרת,

נע ונד אהיה בארצך, יותר לא אוכל להבטיח.

והושיט לי חציו השפוי.

וידעתי שיש באדם מן האבן ומן המצולות,

בו ארווה מלח ומחטים והוא ראי לפגמיי.

ובשמחתו הוא גרגרים של יער ושיר.

***

וכמוני, אדם שבע הבטחות ורעב

לאב ולאם ולשורש.

ולגרש בעירת בערות.