במקום אליו הגעת,

גם אלוהים היה אובד

וכמוך, אל מול החרב המתהפכת

מבכה על נהר שנשפך.

וכל המנושקות שלך,

על ראשך, עודן

ונשבעות הן בך, שמלוח אתה מלידה

ומעולם לא יכולת לזיעת אהבה,

שכמו אלוהיך אתה,

קול בענן וזיקפה.

ומתוך כלובך האטום בד בבד

ובדידות,

לא תוכל לדעת.

עוד יש אישה החובקת שתיקה שהיית

וזוכרת לא יום ולא לילה של מלח,

רק לאות מצועפת סוכר על ריסייך.

וריפיון מסויים.

גם בפנייך.