מפחיד למות.
יש בחיים האלו חושניות.
יש מגע. צליל וריח.
יש בשר יש לב.
עסיסות.
והמוות אכן חיי נצח. ולא נודע.
אך נדמה ששם בטרקלין.
כשיד רוצה חיבוק,
מרחפת ואין מגע.
הצליל המום, מרוחק.
האור בוהק, מסנוור.
מקיף וממלא, אך אינו נוגע.
ועכשיו באהבת החיים הזאת שקבלתי במתנה.
בתשבוחת המגע
שרק בחלוף מחשבה עליו,
כולי רצון, לאחוז, ללטף ברוך כף ידי-
אדמה, או אהובה.
עכשיו באהבת החיים הזאת
אפשר רק לעוף ולשמוח
לחפש אלו-קה
ולבכות.
ולדמוע.
