אני עשויה פיסות-פיסות של הפנמה.
מיום שגיליתי, שטוב הרבה יותר
להקשיב לעולם
מאשר לדבר אליו,
פתחתי אוזניי
לקבל--
את הרע, כמו את הטוב.
ורק העיניים,
בורקות החוצה
ניצוצות, תהומות, אגמים.
דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי.
ב"ה
זאת גאונות עצומה לשים מבט כ"כ עמוק מאחורי כמה אותיות... כנראה שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אז אין לי כ"כ מה להגיד לך במילים, אבל תאמיני לי שהעיניים שלי מגיבות על השיר.
"אגמים" מתחרז עם "נענים"?!
בוש והיכלם! ממש לא מתחרז.. :)
מעבר לזה-
יש הבדל גדול במשמעות בין "אינם נענים" לבין "אינם נענים לי". הראשון זה מלשון מענה (תשובה), והשני מלשון היענות.
[ליצירה]
פשוט גאוני
ב"ה
זאת גאונות עצומה לשים מבט כ"כ עמוק מאחורי כמה אותיות... כנראה שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אז אין לי כ"כ מה להגיד לך במילים, אבל תאמיני לי שהעיניים שלי מגיבות על השיר.
[ליצירה]
"אגמים" מתחרז עם "נענים"?!
בוש והיכלם! ממש לא מתחרז.. :)
מעבר לזה-
יש הבדל גדול במשמעות בין "אינם נענים" לבין "אינם נענים לי". הראשון זה מלשון מענה (תשובה), והשני מלשון היענות.
[ליצירה]
...
לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין.
ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה.
פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים.
[ליצירה]
...
רגע רגע, שאני אבין--
למישוּ יש בעיה עם הנמשים שלי?
אני מטפחת אותם במסירות!
(:
בכל מקרה... כמו כל היצירות שלך. את התוכן אני מאוד אוהבת, הוא נוגע בהרבה אמת, ואני מוצאת את עצמי מזדהה הרבה. לגבי הסגנון, הרי שזה פחות שירה ויותר... הרהור מחולק לשורות?
גם אני כתבתי ככה פעם (יש לי קובץ שירים גנוזים מהשישית... חלקם פורסמו בפורום). כשהתחלתי להתעניין יותר בשירה, לקרוא הרבה שירה-- התמקצעתי יותר מבחינת הסגנון..
בעלת הכינוי המכובד.
תגובות