אני עשויה פיסות-פיסות של הפנמה.
מיום שגיליתי, שטוב הרבה יותר
להקשיב לעולם
מאשר לדבר אליו,
פתחתי אוזניי
לקבל--
את הרע, כמו את הטוב.
ורק העיניים,
בורקות החוצה
ניצוצות, תהומות, אגמים.
דברים שרציתי לומר
ואינם נענים לי.
ב"ה
זאת גאונות עצומה לשים מבט כ"כ עמוק מאחורי כמה אותיות... כנראה שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אז אין לי כ"כ מה להגיד לך במילים, אבל תאמיני לי שהעיניים שלי מגיבות על השיר.
"אגמים" מתחרז עם "נענים"?!
בוש והיכלם! ממש לא מתחרז.. :)
מעבר לזה-
יש הבדל גדול במשמעות בין "אינם נענים" לבין "אינם נענים לי". הראשון זה מלשון מענה (תשובה), והשני מלשון היענות.
[ליצירה]
פשוט גאוני
ב"ה
זאת גאונות עצומה לשים מבט כ"כ עמוק מאחורי כמה אותיות... כנראה שאני לא מסוגלת לעשות את זה, אז אין לי כ"כ מה להגיד לך במילים, אבל תאמיני לי שהעיניים שלי מגיבות על השיר.
[ליצירה]
"אגמים" מתחרז עם "נענים"?!
בוש והיכלם! ממש לא מתחרז.. :)
מעבר לזה-
יש הבדל גדול במשמעות בין "אינם נענים" לבין "אינם נענים לי". הראשון זה מלשון מענה (תשובה), והשני מלשון היענות.
[ליצירה]
...
אני חושבת שהאחד הזה נשאר שלם כשהוא אמיתי, וכשהשניים שמרכיבים אותו זוכרים שהם אחד עכשיו-- וזה אומר שכל אחד מהם צריך להקריב משהו מהעצמיות שלו. מהעצמאות שלו.
וזה לא פשוט.
ולפעמים אתה בעצמך גורם לפירוק האחד הזה, כי אתה עדיין לא מוכן ולא בשל לויתור הזה, שהוא ויתור גדול.
ולפעמים גם השני, הוא לא השני האמיתי שלך, ולכן אתם לא יכולים ליצור אחד שלם שגם יחזיק מעמד.
ולפעמים זה פשוט ככה, ואי אפשר להסביר את זה, ושום דבר לא מנחם, וכבר נגמרות הדמעות ורק נשאר הצורב הזה בגרון, והמחנק הזה, והלב שנחבט כל פעם שמתעוררים בבוקר ולא זוכרים למה מרגישים ככה מוזר, עד שנזכרים. ואז, בום.
---
ולפעמים צריך לקחת נשימה עמוקה, ולדעת שעוד יהיה שני, ועוד תתחברו לאחד, ועוד יהיה כל האושר הזה.
בע"ה.
|חיבוק גדול|
ושבת שלום..
[ליצירה]
...
לעניין הצורה, את כותבת את עצמך מצויין.
ולעניין התוכן, מי כמוני מאמינה שההכרה היא מחצית הדרך. לפחות. גם אם היא כרגע על דרך השלילה, על מה שאין לנו ולא יהיה. ההכרה שאין לנו היא מחצית הדרך אל מה שיש ועוד יהיה.
פעם, כשצורה עוד היתה כחולה ופשוטה, היה מקובל לשלוח כאן חיבוקים.
תגובות