*
בימים שהייתי שומר,
בית הספר למ"כים.
גיבן ונכה רגליים
מתפלל למקום ששמו
יישוב הדעת.
חף מדריכות,
לשבת שם, שלוב רגליים, זקוף גו
להביט בכלום בעיני חלום
להפקיר את הנשק לעשב
לרוח, שתנשוף בו בנייחא שיר ישן
לקום שם בבוקר מוקדם
לבצע פריקה מסודרת (ששים מעלות..)
ולפתוח שיבר לפלפלים שלי
ולתפילות
ולשקט.
תגובות