א. שלא כתב
רוח, הרים בוערים
עסקנים נואמי נבובות.
ארץ מלאה נערים
ישרים ולוטשי חרבות.
ארץ, נא אל תכסי
את דמם הזורם והחם
במלל ספרים עפשים
ובלהג פקיד מיוחם
מלך, אל נא תמאס
שוועת בן זקונך הצעיר
והשמש יחם ונמס
נהפך על ככר ועיר
ארץ, קרבה שעתך
טהרי מערל ומושחת
בטבילת אש מדם נדתך
בדם צר גואלך שחט
ארץ שדים נכונו
צימחו לך יכין ובועז
יוצקו מזהב עגלייך
מנזם, עגיל וכומז.
עת ארצי תעלה משילוח
טהורה ועודה עדיים
קהל-כלביה יוסיפו נבוח
רק חורבן בכליכם קנאים
ב. שכתבתי
בבית סבתי הזקנה ושומרת החוק
הרצפה הצבועה ופסנתר הכנף זוכרים.
אותו הרזה,
מסורק בקפידה ולובש
חליפה איטלקית משובחת
למרות המלחמה.
את זה, ייתכן שאפילו הסבתא זוכרת
מכל הצווים בעולם הוא בחר לו
את צו האפנה לציית לו
נכנס, מעלעל אולי בחוברות התווים שלה
ושל שוברט ובאך
ונבלע בחדרו הסגור של דייר המשנה
לדון בעסקי המחתרת..
עסקי המחתרת, כלומר
דיבורים על היום שבו יתברר
הקשר שבין כנופיה לכנף
מתוךהשלמה ודאית ושקטה
עם כך שליום הזה יזכו
היא ופסנתר הכנף ארוכי הימים
אותו, אם השם ירצה
יהרוג האוייב עוד לפני.
