..."והארץ תשקוט עין שמים אודמת,

תעמעם לאיטה על גבולות דוממים,

ואימה תעמוד בעיני הבנים,

ולב שותת בגידה ומכאובים,

לקבל את הדין,

את צו הגורל.

הם עמדו מזיעים ושחורים מאדמת מלחמה,

נוטפי דם חברים ואחים ורעות שהלכה לבלי שוב,

אז מנגד תצא הבוגדת, ריבונית מעצמה דוכסית ללא רגש,

ותצעד בגו זקוף, אף מורם כלפי מעלה,ומבטה לא יושפל אל פני האומה,

עטוית הוד והדר,ויחסים בין אומות עטויות נוצות טווסים

, ובידיה עשויי זהב החפתים,

בנתיב הארמון והתנאים הטובים היא תצעד על שטיח אדום,

לא תשלח מבטה אף לבלי שוב לאלו שהקריבו עצמם,

שהגישו עצמם על טס מזהב,

היא תמשיך, תתעקש, תתעלם,

היא תחתום על הסכמים של "שלום"

וקול דמי אחיה עולים תחת שטיח אדום- ארגמן,

זועקים הם אליה- האכן תבגדי כך ברעות שכזו,

בדם השפוך שנשפך עבורך שוב ושוב  כמים

,בין  פעם ובין אם עכשיו

ההיית שורדת-ההיינו שורדים,

ואחד לאחד שבים ונופלים

האכן היינו צריכים להגיש את עצמנו על טס הזהב

של מדינת היהודים?