הפרק הקודם אם זכרוני אינו מטעה והחישובים אינם שגויים הסתיים בסביבות י'בחשון יום שני בבידוק הביטחוני בשגרירות... חזרנו הביתה,ניסנו להשיג את הטלפוניםשל כל התלמידים שלנו שמשתתפים בטקס ולהודיע להם על החזרה הגנראלית בשגרירות ושהםצריכים להביא איתם תעודה מזהה כלשהי...

בעיקרון בצהרי יום שלישי י"א מרחשון יום פטירתה של רחלאימנו  אנחנו אמורות לנסוע לפי  התכנון להשתלמות בת יומיים בבית אבות של הרבבלייך  לקראת המסע שורשים שיערך בסביבותפסח,בבוקר טסנו   לבצפר לארגן אתהחבר'ה,ונסענו עם רכב שגרירותי לשגרירות,החבר'ה הציגו את הטקס שתי הבנותשרקדו-רקדו ונוכחו לדעת שאין מקום לריקוד-מה שביאס את כולנו,והטקס שלנו עבר שיפוץפנים רציני-לעניות דעתי הנורא אובייקטיבית-המקורי היה הרבה יותר מוצלח...(טוב-חוץמהקטע של איפה  ישנם עוד אנשים כמו האישההוא),

אחרי שחזרנו עם הילדים לבצפר,עשינו שיפוץ כתוב לטקס ועודכמה פרטרטים,וכמובן-שיגענו על הדרך את אנדרי,

והספקנו להעביר שיעור בר מצווה אחד –היו ילדים שהביאוחמסות, תמונות מביקור שלהם בארץ..היתה גם ילדה שהציעה להביא צלב שאמא שלה קנתהבארץ..

הזמנו מונית ונסענו לקצה השני של קייב להשתלמות-שם פגשנועוד שליחים מרחבי אוקראינה,את שרון היקרה שלנו (היא חברה שלנו עוד מלפני הטיסה-אזגם קיבלנו ממנה ופלים מהארץJ)ואת-טובה פרלמוטר האגדית-ששמענו עליה

גם כן מלפני הטיסה...

למרבה הפלא ובניגוד לציפיותי הפסימיות-ההשתלמות היתהמעניינת למדי השכלתי ונהנתי..למדנו קצת על המסלול של המסע,ועל המשימות שכל תלמידצריך להכין לקראת ותוך כדי המסע-ועשינו את המשימות-ככה למדתי קצת על ברדיצ'ב,כתבנוחיבורים,ציירנו וערכנו ראיונות דמיוניים על סמך קטעי מידע שקיבלנו על עיר מסויימתהאוקראינה-שבה גם נבקר במסע...אחרי ההשתלמות הוזמנו לשיחה תוך כדי ארוחת ערב עםיוחנן בן יעקב-שהוא ראש חפציב"ה מטעם משרד החינוך(אם הבנתי נכון),-גם כאןבניגוד לדמיון שלי שכבר צייר לו את דמותו של יוחנן על ביסוס סיפורים-הופתעתימהאיש-הוא התעניין ושאל למעשינו ולשליחותנו-אני מקוה שהבהרנו לו את חשיבותנוכחותנו כבנות שירות בקייב,והשיחה היתה ממש נעימה ונחמדה..בהמשך הסתבר שהוא אבאשל רזי-מי שהיה ראש מחלקת קליטה בהנהלה הארצית בבנ"ע שנה שעברה ושיגעתי אותוממש בצרות של נוה יעקב-עכשיו הוא שליח בהונגריה נראה לי וגם נפגש איתו בלונדוןבסמינריון..

יום רביעי על הבוקר כמעט נתקענו בלי מונית להשתלמות אבלבסוף הגענו בזמן...היום למדנו על קברים יהודים ועל סמלים ועיטורים שונים עליהם-זהממש מעניין!-אם יש על הקבר איילה-אז כנראה הקבר הו של נערה צעירה,או פרח שנקטף,ואםיש ידיים-אז זה כהן וכ'ו..

תוך כדי ההשתלמות חגית היתה ממש לחוצה על הטקס שאמורלהתקיים עוד כמה שעות בשגרירות...כשבאמצע נזכרנו ששכחנו להביא נר נשמה...לבסוףחגית יצאה מוקדם יותר במטרו לשגרירות,ואני הגעתי אח"כ עם אנה ודניאלה...

וכאן זה הזמן לספר לכם על התנועה בקייב:1) חוקי התנועה כאןהם בגדר המלצה בלבד(ברצינות לחלוטין...לעבור באדום עם הרכב קטן על האוקראינים-אםהם יעשו את זה בישראל יש להאמין להם אם הם יגידו שבארץ שלהם זה נהוג ככה..)2)פקקים-טעטעעעעעע-איזה פקקים יש פה-שעות!!!וכשלחוצים אז בכלל...

וזה מה שקרה כשנסענו לשגרירות והדבר האחרון שהיה לנו עצביםעבורו זה הבידוק הביטחוני והיחס החשוד-כאן אפילו אני התעצבנתי על היחס-אני מגיעהלשגרירות ישראל,מראה דרכון ישראלי ומקבלת יחס כאילו אני אוקראינית רחמנא ליצלן..

הגענו בזמן עם שקיות ההפתעה שהכנו כצ'ופרים לתלמידים,עשינועוד שתי חזרות אחרונות,אני הופקדתי על המוזיקה-עד שצרבנו דיסק עם סדר השירים הנכוןשל הטקס-הכל שונה ואני אמורה לא להתבלבל בהפעלת הטייפ...-וכמה שיגענו על זה אתאנדרי-שכאמור השלים עם העובדה שהמשרד שלו הוא כבר שלנו..) בשגרירות בנוסף לתלמידיםהמשתתפים נוסף גם סשה (כפרה עליו-בהמשך הכל יובן..) סשה הוא גאון מחשבים בן 16-ישלו עסק מחשבים שהוא מפעיל-רשום על  שם אמאשלו כדי שזה יהיה חוקי,הוא יהודי הילכתי שמנוכר ליהדות שלו בכל מובן שהוא-הוא למדאצל הרב בלייך וכאשר הציעו לו ללמוד בישיבה תמורת אופנוע מתנה זה הגביר ממש אתהאנטי שלו והוא עבר ל"אורט",עד כה כשפנינו אליו בשחון הקודש הוא התכחשלחלוטין,אמר לי ברוסית שאני אתרגם ושהוא לא מבין אף מילה,או לחילופין על כלשלום  עיברי שלנו ענה לנו תמיד ב"פריווט"(שלום ברוסית),כשראיתי אותו בשגרירות אמרתי לו הפעם"פריווט, סשה,קאק דילה?) להפתעתי הרבה הוא ממש חייך ואמר "שלום מהנשמע?" מגודל השימחה עניתי מצויין ושאלתי לשלומו והוא אמר בסדר...-בשבילנו זההיה סופר תקדים!-בנוסף סיכמתי איתו שיבוא אלינו לסדר את המחשב,ושנקנה ממנו מצלמהלסקייפ-זה יקרה מחר ב11...(יום רביעי יט חשון)

הטקס עבר בשלום,(למעט פשלה שלי שהשיר אני הולך לבכות לךהתחיל מהשורה של "לנצח אחי.." אופס.. J)

לאחר הטקס חילקנו את הצ'ופרים  והיינו מאושרות.

עלינו בדרך הביתה על מונית שירות עייפות ומרוצות,וחגיתבכלל-סוף סוף השתחררה מהלחץ..תחנה אחרינו עולים עוד מלא אנשים ולפתע צילצול פלאפון–שימו לב-במרכז קייב ציצול פלאפון עם השיר "שמע ישרא-ל א-לוקי עכשיו אנילבד"-של שרית חדד..לשתינו כמעט ויצאו העיניים מהחורים מרוב תדהמה והפתעה...חישהתחילו מבטינו לסקור את הנוסעים-כולם נראים רוסים לחלוטין ואף לא חשוד ביהדות אחדלרפואה...

לאחר זמן האנשין מתקדמים וחגית שואלת את הבחורה הכי פריקיתהיתה במונית (שימו לב השאלה נשאלה ב3 שפות שונות)"פרסטיצי (סליחה-ברוסית)"שמע ישראל..."(בניגון המתאים של שרית חדד) זיס איז יורז (זהשלך-באנגלית)?

הבחורה בעלת השיערה האדום שאסוף לשני קובות (אבו עגילות)מלופפות בתוספת שיער בלונדינית,נזם באף, מכנס מינימינימלי עונה ש: יס..... ואיכשוהשיחה התפתחה,עשינו היכרות-הבחורה-אניוטה בת 24,עורכת ראשית בערוץ המוזיקה,התפללהפעם בכמה זמן בבי"כ של חב"ד,יהודיה למשעי מבחינת הלכה,וחיה חיים גוייםכהלכה...

כמובן שהחלפנו טלפונים,הזמנו לשבת ולשיעורי העיברית שאנומעבירות במדרשה...

יום חמישי- תכננו בעיקרון על חזרות לטקס רבין בבצפר-אבל   בדיוק נערך ערב שירים אוקראינים וכולם היובחזרות..וכמובן ואיך שלא,שיגענו את אנדרי שכבר חצי מהי"אלפים שרצו בחדר וגםאנחנו הצטרפנו כדי להכין ולצלם את הדפים לשיעור בר מצווה השני.. בשיעור השני(ז2  יותר קשים וצריך יותר עצבים וסבלנועבורם..) אחת הבנות הפתיעה והביאה כוס קידוש מלפני 70 ומשו שנים-כוס עם הכתובת"בורא פרי הגפן" זה היה שייך לסבא שלה..

כמובן שהסברנו להם על קידוש,ועל הכוס ועל ערכה הרבבעינינו-אחת הילדות הציעה לזרוק אותה למזבלה-כי היא כבר ישנה ממש-ומיד נקטלהע"י ילד אחר שהכריז שיש לשמר את הכוס במוזיאון-זה היה ממש נחמד לראות אתהויכוחון בבצפר שהוא כמעט גויי לחלוטין...

בערב שירים ראינו חלק מההופעות-זה היה משעשע למדי,התחפושותהאוקראיניות והריקודי פולקה למינהם,

ולערב קבענו עם אנה שתבוא עם הילדים לארוחת ערב אצלנו..בדרךהביתה אנה התקשרה ואמרה שהיא לא מספיקה לקחת את הילדים (יעקב טס לארץ)חיש קל חגיתואני התפצלנו-חגית  רצה לקחת את צופיהבמרחק של 20 דקות ריצה,ואני בניחותא עוד חזרתי הביתה,הנחתי את התיקים ויצאתי עםזויה (המטפלת של החנקינים),חיכינו בקרן הרחוב להסעה כשלפתע פתאום טלפון מההסעהשאומר  שהם מורידים את חנה ושיראל במקוםאחר עקב הפקקים,חיש מהר רצנו לשם אבל-הם הורידו את חנה ושיראל אבל את יובל ובניההמשיכו להסיע לכיוון הבית שזה בכלל בצד השני!!!!!!!!!!(הם לא ידעו שאני לוקחתאותם) זויה התקשרה לומר להם אז הם נסעו לתחנה הראשונה בה חיכינו,ואני רצתי את כלהדרך בחזרה...הגעתי ב"ה על הדקה עם האוטובוס...הלכתי בנתיים עם יובל ובניהלסופר,הגענו הביתה-אלינו-שניהם מבסוטים ממש לבוא אלינו...חיכינו קצת לאנה וחגית עםצופיה-דוגמא לפקקים של קייב-5 דקות נסיעה לקח להם במונית משהו כמו 45 דקות!!!הילדים הלכו לשחק אצל החנקינים,ואני כמו עקרת בית למופת התפניתי לבשל ארוחתערב..לבסוף חגית ואנה הגיעו, האוכל היה מוכן,-חגית הכינה בריקה,והיתה ארוחהלתפארת!!!אני פרשתי אח"כ למלחמת כריות והשתוללות כללית עם כל השלושה בעודחגית ואנה מנהלות שיחת מבוגרים...(סתם,אין לי מושג באמת על מה הן דיברו...)בלילהנפרדנו בשימחה וטוב לבב...

יום שישי-קמנו מוקדם-היום הטקס זיכרון בבצפר-בעעע

חגית יצאה מוקדם לחפש פרחי זיכרון ולא מצאה במחירנורמלי,הגענו לבצפר,וחיש מהר התחלנו לתלוש את קישוטי הערב אוקראני ולשוות מעטעצבות בחדר טקס...סשה כבר הכין הכל למצגת ולשירים כשהגיע הסגנית ואמרה שאת הטקסעושים במגרש כניסה לבצפר וצריך להעביר את כל הציוד לבחוץ- באסה!-עצבים!מסיביהמולה-בחוץ לא יראו את המצגת וגם הבנות רוקדות לא יוכלו לרקוד...סוף דבר איכשונמצא הפיתרון והטקס כבר בשלום והבנות רקדו,

ולבסוף שרנו את "התקוה" אך אויה לנו –בנותישראליות-שכחנו לדיסק להכניס גם את ההמנון האוקראיני...(למה שבכלל נחשוב על דבר כזה?!?!?!?!?!?!?!)האוקראיניםהם לא ישראלים וע"כ ללא המוזיקה של ההמנון שלהם הם לא יתחילו לשיר אותולבד...וכך תם הטקס בשירת התקווה,חגית ואני שמחות שסיימנו עם הטקס הזה והמנהל עצבניממש שלא סיימנו את הטקס עם ההמנון האוקראיני-אבל לנו כבר לא היה אכפת. אח"כהיה לנו ישב"צ על הטקס- הסקת מסקנות כאשר המסקנה העיקרית היא-אז מה אם המנהלכועס-מבחינתנו הטקס היה יפה מאוד-ולא אנחנו אמרנו זאת...

אחרי שביקשנו סליחה מסשה ואנדרי על כל הטרחנות-נפרדנו מכולםבשימחה ונסענו להתכונן לשבת...

בדרך התברר לנו שאלישע חולה וש ולד בא לשבת יחד עםכץ-הקומונר חסר הסניף של אודסה...

הפעם _אני_ שטפתי את האיזבושקה שלנו, חגית הכינה לחמניות–שיצאו הפעם ממש ממש מעולות,

לקראת שבת  התקשרנולאניוטה לשאול בקשר לשבת,גם מרים באה לשבת,חגית יצאה מוקדם יותר לאנה-להביא להחלות לשבת (מציאות גלותית,טילטול ועוד נסיבות...)ואני חיכיתי לאניוטה..אפילו יצאתילמרפסת  ואחרי כמה דקות ראיתי את דמותההמבדרת מה חולפת אחרי הבניין שלנו-ויסלח לי הקב"ט על חוסר זהירותי-קראתי להמהחלון...

אניוטה עלתה,הכירה את רעיה,פתחתי לפניה את מבחר החצאיותשתבחר לשבת, הדלקנו יחדיו נרות שבת כאשר היא בירכה אחרי מילה אחרי מילה ,מיריםהגיעה ויצאנו לביה"כ, שם בקבלת שבת רקדנו קצת,ואחרי התפילה המשכנו לכיווןהיציאה,שם פגשנו את סבא מיכאל-בעל השיטה להקנטת אנטישמים,והוא הביא לנוסוכריות-חויה שהעלתה בי נוסטלגיה מבית הכנסת מרמת גן כשהייתי בת חמש ונהגתי ללקטסוכריות מזקני בית הכנסת..

עקב  שאלתהכשרות,ואיסור הטילטול השארתי את הסוכריה בפח,אניוטה חיש בלעה את הסוכריה ללאהעלאת שאלות מיותרות...וכך צעדנו לבית שיטרית כאשר אניוטה המסכנה מדד על עקב שלמשו כמו 8 ס"מ במשך 20 דקות הליכה...

בדרך הועלו שאלות בנושאי אמונה מצוות ויהדות,לבסוף הגענו  והיתה לנו סעודת בנות ובניה משובחת- מחמאות לאנהעל הסעודה שהוכנו עקב נסיבות מלחיצות ומדאיגות שהתבדו ב"ה רק כחצי שעה לפנישבת!

היתה סעודה כיפית ממש-ואניוטה חוותה ערב שבת מקסים קדושומהנה לפי דעתי...למרבה הצער נפלה לה הסתימה בשן- מה שחייב אותה למחרת מוקדם מוקדםבבוקר לעזוב ולנסוע לרופא שיניים מבלי להפרד מאיתנו...

אחרי התפילה במדרשה ולד שאל איפה אניוטה וכשהשבנו שהיא נסעהכבר הוא שאל אם בדרך היא גם לקחה את המחשב התכשיטים והכסף שלנו ואיזה חוסר אחריותזה להזמין אנשים הביתה לשבת מזה שהכרנו אותם במונית שירות-אבל זה בעצם מה שהבדילאותנו-הרי אנחנו כאן בשביל זה.

אחרי הסעודה כץ ו ולד הוזמנו אלינו עד סעודה שלישית,וכאןהבנתי מהי שבת ללא שינה...שיחקנו קלפים,אכלנו ודיברנו (בלה בלהבלה...)..מוצ"ש היה ישב"צ לגבי הפעילות הגדולה המתוכננת למחרלבנ"ע-עד 11 בלילה כבר הומצא משחק מעולה תוך כדי חפש ת'מדריך בקניון וקבענועם ולד ב9 בבוקר במדרשה..וסוף כל סוף בחצות פרשנו למיטה לחלומות מתוקים וללא שמץמושג שיש לנו עוד שעה לישון כי באוקראינה עוברים ברגעים אלו לשעון חורף...

אז קמנו ב8 או ליתר דיוק ב7 התארגנו מהר ויצאנו למדרשה...שםהתבררה הבאסה L -היתה לנו עוד שעה לישון!!

ולד  התקשר ב8 וחציליידע אותנו שהזיזו את השעון ושהוא יגיע עוד חצי שעה..אנחנו כבר היינו בדרךלאיזבושקה..

שם גם אלישע התקשר ליידע אותנו שלא נתבלבל ונגיע מוקדם מדילמדרשה...

כשחזרנו למדרשה הפעם בזמן ולא דקה לפני! שם הצטלמנול"חפש ת'מדריך" לשלטי "wanted"והתפנינו להכנות אחרונות לשיעור עיברית.. ב10 התחלנו ללמד,אלישע סוקר וצופה במבטעצב בהרס המדרשה במהלך שיעורי עיברית למבוגרים-מן הסתם זה מה שהוא חשב כשראה אותיעומדת על שולחן באמצע השיעור,מסבירה ומדביקה דפים עם הא"ב  על קירות המדרשה עם סלוטייפ ומבהירה לאלישעשכתבתי בטוש בלתי מחיק על הלוח..

בשיעור-נהנתי ממש וחיש מהר אחרישנתתי לתלמידי ש"ב לשבוע הבא יצאנו עם אלישע לתפוס מונית לקניון,במונית חגיתואני כבר התחלנו להתאפר-זה לא קורה הרבה...הנהג בודאי תהה לפשר הבנות המשוגעותשיושבות אצלו במונית...בקניו פגשנו את רגינה,המשכנו להתאפר והחלפנו לתחפושות-חגיתהתחפשה לערביה עם כפיה (בד"כ נשים לא שמות כפיה-אבל אף 1 לא באמת חושב עלהפרטים הקטנים...) ואני לשיכור רוסי עם משקפי שמש..

התוצאה היתה-שעם חגית התחילובערבית כל מני יצורים וממני בניגוד גמור כולם התרחקו והרחיקו את הילדים..

במיוחד לאור הסימנים הכחולים עלהפרצוף והבירה המלאה ביד...הסתובבנו בקניון,מתחמקים מחניכים שאת רובם אפילו לאראינו לפני כן..ואני הזעתי ממש עם המעיל וכובע הפרווה הרוסי...

אחרי שעתיים וחצי ניתן האישורלהסיר התחפושת ולנשום אויר,אלישע קנה שוקולדים וחילקנו מתנות לילדים ונסענו הביתהעם כץ-שהרכבת שלו רק ב11 בלילה ועם ז'ניה החניך שלנו כדי שכץ לא יתפדח...

הכנו אוכל טעים-ובגלל שכץ לא השתתףבהכנות וגם בגלל שגיליתי אצלו שמץ שובינסטיות הוא גם שטף כלים לבסוף ואפילו יש לנותיעוד על כך!

בערב הלכנו  לטקס מודעות לשבויים ולנעדרים-היה ממש נחמד,שםבסופו ניגשה אלינו זקנה אחת ודיברה איתנו בעיברית על כמה שהיא התרגשה בטקס והרי הםיהודים ויש לבכות על כך בכי מר...

יום שני  נסענו לסוכנות לסדר כמה דברים,ולעשות טלפוניםנחוצים ע"מ שישארו לנו חברות כשנחזור לארץ...

ואח"כ נסענול"אנדרייבסקי ספוסק" ששם יש שוק אומנים ודברים ממש יפים למזכרות...אחרישמצאנו את המקום,

התחלנו לסקור את היצירות והחפציםוהמחירים לפתע שמעה חגית שפה מוכרת מבית...לידנו עמדו סוכני נסיעות ישראלים כפישהתברר,שבאו לבדוק כדי להמליץ אחכ  עלתיירות לאוקראינה...סופו של דבר דיברנו עם המדריך שלהם  שהוא משמונת הניצולים מאולמפיאדת מינכן-אישמאוד נחמד שהסתבר שהוא ממש קולגה של לאון דוד שלי

בהדרכת טיולים!!!-איזה עולםקטן!!!קנינו חלק מהמזכרות-היו דברים ממש יפים! בהמשך היתה מוכרת יהודיה,דוברת עיברית,"היפית"-אבאשלה לומד בישיבה בפודול ואמא שלה בגדר אוכלת חזיר...יש לה ידע עצום לגבי בתי הכנסתומצב היהדות בקייב..ואנחנו חזינו בויכוח שהתנהל בנושא מול אחד מעוברי האורח...היאקטלה אותו אחד לאחד ואנחנו נהננו מכל רגע..

בערב בישלתי מרק סופר  טעים,ואנחנו נותרנו עם השאלה –מה עושיםמחר..שאלנו את רעיה לגבי נסיעה לאומן והסתבר שזה לא מסובך כמו שזה נראה...

יום שלישי בבוקר-עקב ההתרגשות קמנומוקדם,התארגנו ויצאנו לדרך...שעתיים וחצי נסיעה בנוף אוקראיני נחמד,

(כל הדרך חשבתי על זה שאם הייתירואה אותו דבר בארץ סביר להניח שהייתי דבוקה לשימשה ונהנת ומתפעלת בלי סוף..)אבלכאן הנוף בכלל לא דיבר אלי-פשוט הרגשתי את הריחוק ועד כמה שזה פשוט לא שלי!

חגית לימדה אותי לשחק צוללות,ואחדהנוסעים התעניין במשחק וגם בנו-מאיפה אנחנו וכ'ו..הוא גם עזר לנו להסביר את הדרךמהתחנה באומן ועד הקבר של רבי נחמן...בתחנה גם התודעתי על אמיתות הדברי שסיפר ליפיני כפרי אודות השירותים באוקראינה-חוץ מזה שהם עולים גריבנה שזה מחיר נסיעהבמונית שירות,הם פשוט לא קיימים!

מדובר בשירותי "בול פגיעה,עםמחיצות נמוכות וללא דלתות...כאן למדנו על ערכי הצניעות בקרב הגויים...בעעעע

עלינו על האוטובוס לשוק  שם קשישה אחת הדריכה אותנו בדרך...בעודנוצועדות לכיוון שהראתה לנו לפתע ראינו מולנו שלט בעיברית "מרכז מידע....מדרחובירושלים.."-ככה הבנו שהגענו..התקדמנו עוד קצת,ראינו את המקום עצמו של "מעיינותהחיים "נסיעה לקברי צדיקים ברחבי רוסיה ופולין", ברסלב בבסטה שמגבירמוזיקה חסידית,-עם כל הנכר הרגשנו לפתע קצת ישראל...כל-בו בעיברית,קראוון למכירתפלאפל וכ'ו.. התפללנו בציון הקבר,ואח"כ שאלנו את הברסלב בבסטה איפה יש מקוםסגור לאכול בו...כבר היה קר בחוץ...אז הוא הראה לנו איפה הדירה שלהם, כאמור דירהשל בנים בעעעעעעע!!!הם רק שבוע שם..אנחנו באיזבושקה כבר חודש וחצי והיא לא נראיתככה... ושם התיישבנו לסעוד..אח"כ התברר שהגענו בדיוק להילולה של רבי ישראל"סבא" אודיסר-בעל הפתק והמארחים שלנו התכוננו ל"על האש" מהשהביא במהרה לשאלה צפויה כ"כ מצד בנים: "בנות,אתן יודעות להכיןסלט?"..(מזל שלא ביקשו מאיתנו לסדר...

אחרי האוכל הצטרפנו ועזרנו בהכנתהסלט וברגע שעמדנו לשפוך את הבצל לקערה הסבירו לנו שרבי נחמן אומר שאסור לאכול בצלחי מכל מני טעמים..לפני שנפרדנו ממארחנו לשלום קיבלנו במתנה לכבוד ההילולה 2 ספריםכל אחת על רבי ישראל אודיסר ועל הפתק. (יכולנו להשאר להילולה ואפילו היה לנו טרמפלקייב.אבל ויתרנו על התענוג לשהות בקרב הננ"חים עד הערב....בחזור כבר תפסנומונית לתחנה המרכזית פה-כאשר הנהג מנסה לגרום לנו לשלם לו 350 גריבנה ("רק 60דולר") תמורת זה שיקח אותנו עד שדה התעופה בקייב... עלינו על מונית שירותלקייב  רק 25 גריבנה-5$...ונסענו ונסענוונסענו ונסענו...עד שהגענו לקייב...תפסנו מונית הביתה-אחרי שאבדו תקוותנו מלזהותאיפה אנחנו ולחזור ברגל..

יום רביעי בערב אנחנו יוצאותלסופ"ש עם בנות חב"ד לקיברי צדיקים...

כך שאם נחזור חב"דניקיות אוברסלביות תדעו ממתי ומאיפה הכל התחיל...ובכן זהו לבנתיים..עוד מעט ולדצריך לבוא לסיים לאכול את שאריות הדג שהכנו (לא הוא לא חתול..פשוט הכנו מלא ושבענומהר וכדי לא לזרוק קראנו לולד והזמנו אותו לארוחה...)-מה אומר כישורי הבישול שליבהחלט משתפרים פה..ואפילו לא שרפתי פעם אחת את המטבח (כמו שכמעט קרה בדירת שירותשנה שעברה..)עד כה נשרפו רק פתיתים ואורז...

בברכת "לכל מקום שאליו אני הולךאני הולך לארץ ישראל"

אני הקטנהJ