פתחי התריס עלמה נחמדת
פתחי החלון לזרימת הרוח
בכדי שאכנס חרש
ועמי מנגינת הגיטרה,
אז נשב ונשוח יחד
לאור נרו של ערבית
הדולק לו חרש
על שולחנך הקט,
עץ האקליפטוס בחצר
יקוד לכבודך קידה חורגת
מפאת הרוח הנושבת
מחוף הים הגלי
לכיוונך.
קרוב לשבע שנים באתר "צורה" ועדיין היד (עם העט) נטויה.
נשוי ואב לשתי בנות.
עוסק בכתיבה בתור תחביב ובתור עורך ספרותי ורעיוני
לאחרונה יצא ספרי "מיתר סמוי"
[ליצירה]
מכל מה ששלחת, אני מסכים בשני דברים:
א. למרות שלא עשיתי בגרות ולא סיימתי אוניברסיטה, הצלחתי, באמצעות לימוד עצמי - לרכוש ידע מקיף ורחב ביותר בהרבה מאוד תחומי-דעת. -נכון בהחלט
ב. החינוך בארץ צריך בהחלט זריקת מרץ ושידוד מערכות
[ליצירה]
---
שיר קסום ומתנגן מאוד יפה
הקבלה בין קשת השמיים לקשתו של הצייד-שני ניגודים :)
הקטע הבא נראה (לדעתי האישית) קצת מסורבל:
"רק את עוד חזית מולך
קשתו של הצייד"
[ליצירה]
יפהפה
וגם את תקבלי את הניתוח החודשי של אביב וסתיו ...
עודני זוכרת,
השמש פיזזה אז בטבור של שמים
ואני, מצמצמת חצי עין, שאלתיךְ
מה נורא יותר-?
השיר נפתח ב"עודני זוכרת" משמע הדוברת בעיני רוחה שולחת אותנו אל נחלות העבר.
השמש פיזזה בטבור של שמיים - השמש רוקדת וצוהלת - אולי על חשבון האנשים הסובלים מחום או שמא היא שמש מפזת ונעימה? של חורף.
השמש ומצמוץ חצי העין לעומתה כפראפרזה. העין נצרבת מרוב אור ולכן על הדוברת לצמצמה ולמצמצה.
ואז באה השאלה:
מה נורא יותר?
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיניי או לאבדו סתם כך על צד הדרך
להתרגש אל העולם הזה ללא מאור עיני -האם לשמוח במאור עיני אל מול מאור השמש או לאבדו סתם כך. ושמא (אני מפרש פירוש חופשי) שהשמש תהיה לי לעין ועוד עין ושתראה במקומי את צד הדרך. ואולי צמצום חצי העין מרמז שהדוברת באמצע תהליך אבדן הראייה?
צד הדרך - מקום של אמצע החיים. שבו מתרחשים דברים סתמיים בחיי הדוברת. אך איבוד מאור עיניים אינו דבר סתמי. ויש כאן סתירה.
תגובות