יופיו החד דקר
את רשתית עיני; יופיו הקר -
טורד השלווה
עוכר המנוחה.

איכה אשב בדד
כשיופי פרא רב כל כך
שצריך להיות שלי
כלוא בינתיים רק ברשתיתי הדקורה
והיפי הזה שלו,
אלי, שלא!