[ליצירה]
יופי !
רק הייתי משנה קצת את החלוקה לבתים. מצא חן בעיניי מאד המבנה הקודם של סטרופות קצרות, צמדי שורות כל בית, עמיחיִי כזה. כלומר מפריע לי פתאום הגוש הזה באמצע השיר ה"רזה". לכן:
ובכל פעם שהרכבת עוברת
פסיה- מוחספסים, אינטימים, ריקים.
ידיי החלקלקות- מפספסות אותך (*כאמור מעדיף סדר מילים זה)
ושוב בך איני אוחז.
ההסתכלות למעלה, מעלה בי רגש אחד קטן.
קנאה. ושוב את. ושוב. אני. ואת.
רבים.
[ליצירה]
כמה שאני מזדהה
כמה שהזדהיתי עם השיר ובייחוד עם השורה החותמת אותו "וכל גופי חסום בפניך"
ההרגשה הזו, שזה פשוט חסום, כאילו מישהו / משהו חסם את זה, כאילו זה לא בשליטתך. זה פשוט כך. פתאום לגלות את זה ביום בהיר.
עצוב.
תודה.
[ליצירה]
אהבתי
ולא יכולתי שלא לחשוב על
"אם אדם נופל ממטוס באמצע הלילה
רק אלוהים מכיר את סוף הנפילה"
ואצלי הדהד ה"בקרה" גם לכיוונים של זיעה קרה ו-קרי לילה... לא יודע אם לכך כיוונת, אבל זה בהחלט מוסיף.
תודה!
[ליצירה]
אהבתי.
מאד.
והקישור לפרקי אבות נפלא.
כמה הערות לשוניות, כי חבל שיר כזה עם טעויות:
שפתיים, שיניים כותבים כך<--
כתבת - ללפרוק, עם 2 ל בטעות
ואומרים בנות חישוב, לא ברות חישוב
תודה על שיר יפה.
[ליצירה]
הממממ..
אם זה לא היה קצת מצחיק - כל ההתכתשות הזאת - אז זה היה לגמרי עצוב... מה יש לכם אנשים ?!
בכל מקרה - לגבי היצירה - בסך הכל די אהבתי, אבל ממש לקראת הסוף התחלתי להרגיש שאם בזה זה יגמר אז כאילו לא הייתה סיבה ממשית לכל הציניות, כך שהיא נשארת ציניות לשם הציניות.... לשם ההתרסה... לא יודע, אולי זו הבעיה שלי עם סיפורים קצרים בכלל...
תגובות