שיתוק כללי אחז את איבריי , שיתוק שאין בו כל טעם .
המבט הזה בעיניה נראה היה כמוכר אבל לא יכולתי להבין מהיכן .
ניסיתי בכול כוחי לפשפש בצלם זיכרוני הרעוע אבל העליתי חרס .
אני יודע שאני מכיר אותה!! רציתי לזעוק , אך שתקתי קולי נדם ואיננו, כאילו מיתרי קולי קפאו למול ההלם שחבק אותי , הלם השתיקה .
כול אותו היום הלכתי כשיכור , כול תודעתי וכול בינתי ננעצו בה . המילים שעברו בחלל האוויר נשכחו ונראה היה כי מיותרות הן כלל .
המבט הזה שבעיניה נחרט בי , נראה היה כי נועד הוא בשבילי .
בכלל לא הבנתי מדוע הגעתי לשם , זה לא היה בתוכנית כלל ואולי בעיקר .
הרעיון הכללי היה לבצע בדיקה ראשונית לפני קניה .
אלי הבחין במודע בעיתון מקומי " למכירה בית עתיק בצפת " . המחיר במודעה נראה היה כאטרקטיבי . הקול שבטלפון בישר כי המבנה עדיין לא נמכר .
המכונית שעטה בכבישי הצפון גשם ליום בהיר , עד כמה שנראה מוזר הדבר בפתחו של הסתיו בו החגים .
אלי רוב הדרך שתק שלא כהרגלו וכול שנותר לי להתמסר לנסיעה ובה המוסיקה המתנגנת מבעד למכשיר הרדיו המותקן ברכב המושכר .
נהניתי מהשקט הזה, שותפי לנסיעה לא ניצל את השעות הללו להלין בפני כמה המשכורת שלו לא הולמת ועד כמה רוצה הוא לעזוב ולפתוח עסק משל עצמו .
לא פעם תהיתי מדוע אינו עושה כך ואולי זקוק הוא לתמיכה מוראלית, אולי ממני , או אולי חסר לו הממון ולכן הוא נשאר .
העיר הישנה נצבע בצבעי מעבר צהוב, ירקרק, אפרפר ניכרו בכול פינה . המראה הסתווי בחסות טיפות המים השקופות העניק תחושה נצחית בה הישן והחדש מתערבבים להם כאחד ויוצרים עולם נעלם .
המחזה הפסטורלי זועק מבעד לשקט ומותיר הד שאינו נשמע . הד ההולם בגף ובנפש ביצירתיות מהפנטת הסופחת אליה את עולם הדמיון והשגגה .
העיניים הללו , העיניים הללו דיברו בעצמם , העצימו מבטם החודר מפקעת ליבי לבושי . בוש וניכלם מול אי הידיעה מחמת הספק . אותו הספק שהפריד מבעד לדרך לגעת . משווע לגעת , מול כישוף מתקתק הלוחש בוא אליי .
כר הדשה הירקרק בהק למרחב כמבקש הוא לדעת . ציוץ הציפור הדהד מול עיניי החרשות . מבעד אוזני לא יכולתי לראות את פריחת החצב הסגלגלה . יבש חיכי והמים זורמים כנהר מול עיניי . ערפל סמיך ביקש בכורה בעודי הוזה למול בכור הטבע הנאהב .
אלי שתק והביט נעץ מבטו בי , בכולי בכול גופי.
ידעתי כי חיפש מילה טובה .
עמדנו מול הבית , רוח קרירה נשבה מול פניי .
שתקתי .
הזמן נראה כעצר .
בעבור כלימת גופי אבקש בכורה בגן , בעבור זרע הנשתל מול עיניי . הבל סתור שכן בי עד כי נהרות ובוסתנים מול עיניי . ניחוח הכה בגופי ועדנה לה פורחת . עד אין כץ הימים ישכון לביבי בהדרת הגן . ואתה תבקש נפשי רק בת אדם .
אלי האיץ בי .
אורו עיניי .
על דלת עץ עבת בשר נקש .
שקט .
הס .
דומיה צווחת .
פתח אור ניקרה מול ללא אזהרה .
עיניה , עיניה מול עיניי .
