כחוט השני

העובר בין שפתותייך,

עובר אנוכי על פני נהר קטלבים.

הגשר הנסמך על ליבך, יעזרני

את הדרך אל ליבך לגלות.

אך אם יאצילך דבר מנעמייך,

אליי, אל ליבי שפתותייך כלות.

הרי שמיים ורודי ענניך,

את שבילי הזהב יגלו,

ותחכי לי עד כלות ?.

אדם יושב על פסגת הר כחולה,

שמים ירדו אל רמות הר וגיא.

ואישם רחוק בבקעה החומה,

תחכה לו עלמה,

שפתותיה סגולות.

עד יכמה אל ליבה

לא ירד אל העמק.

אך היא לו תמתין, והסער קרב,

ומטר המלקוש ישטוף העפר,

ופרחים יצמחו על מורדות הגאיות.

ועלים את דרכה ירפדו כמרבד,

והיא אליו תעלה ותגיע,

עת העמק ישקוט, ואפלה תרגיע,

ותחבוק.

זכויות שמורות - יואל מצגר.