מיהרנו,

לחזות בשקיעתה של חמה,

חיפשנו

אות למקום היותה,

כי השמים,

עננים כיסום,

והרוח,

נשמתנו כוותה.

ואנו

מול אדוות הגלים,

נשמנו

את ריח הים,

והאפלה

לאיטה הזדחלה,

ואנו

נשמתנו חוברות,

גופנו

זה בזה אחוזים,

עינינו

באופק יוקדות,

וכמעט

איננו נושמים,

ולפתע

אדמו שמי הים,

ושני

של קרן בקעה,

וזוהר

של אודם נבעה,

ועינינו

בפלא צובעות,

ואהבתנו

ננעצה ללבבות,

לאודם

פה וזרועות,

ושפתו

שפת האורות,

ורק אוהבים

שבר לבבם,

את שפתו ישאו,

ורחב אז ליבם.

זכויות שמורות - יואל מצגר