אַל תַּעַמְדוּ בְּדַרְכִּי
 לִירוֹת בִּפְנֵיכֶם אֶת  האֱמֶת  הכואבת ובּוֹעֶטֶת בְּתוֹכִי,                  
אַל תַּחְסְמוּ  פִּתְחֵי הַמַּעֲבָר  וּתְהַלְּכוּ בִּי אֵימִים   וּשְׂרָרָה,
אַל תִּתְחַפְּרוּ בְּתוֹךְ שְׁתִיקָה  מְזֻיֶּפֶת. 
פִּתְּחוּ חַרְצֻבּוֹת לָשׁוֹן  וְהִצְלִיפוּ  מִלּוֹתֵיכֶם,
 גַּם אִם  הַדֶּרֶךְ  קָשָׁה   וְעִקֶּשֶׁת
לֹא  אֶחְזֹר  מִדַּרְכִּי-  אָנִיף אֶת  הַדֶּגֶל
 אֶעֱמֹד  בִּגְבוּרָה בִּפְנֵי  גַּרְדּוֹם הָאֱמֶת.
 
אֲנִי פּוֹנָה אֶל  כֻּלְּכֶם:
אֶל בעלֵי  הֶחָזוֹן  וְהָאֲדִישׁוּת
הֶחָזָק  וְהַחַלָּשׁ,
אֶל הָעוֹשְׁקִים וְעוֹשֵׂי הַצֶּדֶק
הָרוֹמְסִים  וְהַנִּרְמָסִים...