מוכה ירח אני, רדפתי אחרייך אהובה. ישבתי על המדרגות בחוץ והגשם שטף והרחובות בכו, והדמעות דמעותי. מוכה ירח אני, משוטט ושדות רעבים לגשמים רדפו אחרי ודרשו את בכיי. ורק עלייך יכולתי לבכות, אהובה, ורק עלייך יכולתי לשמוח, כי את זיו ואת נזר ואור, ואת אחת מכוונת-רום בקסם שרביט וקשת.חלמתי אותך ועלייך, רדפתי שדות ונרדפתי. בכיתי, בכיתי עלייך.
ככלב שורט את הדלת, ככלב ביקשתי, התחננתי בפני לבנה הירח. בכיתי אליך, אמרתי, תננה לי הכנס, תננה לי מאורן של עינייך, אהובתי. מוכה ירח אני, עקבתי את פנייך, אהובה, גיליתי חיוכך נסתר מעין כל, רחוק שם, אי שם בעינייך. פנייך אינסוף הם, כל תו בם לנצח. לנצח ולתמיד. רדפתי, רדפתי נזרים, אך את ככתר יהלום מוזהב, את כמשי וקטיפה ותכלת. וארגמן את ואודם את ושני. ואין עוד מילים בי אלייך, מי יתנני עוד בהן לחיוכיך, אש-תמיד בלבבות אדם.
ואת בחיוכיך קסם ואור. קסמיו-ברכותיו של האל. של האל היושב, היושב במרומיו ישא עיניים ויביט בך צוחקת, ויתיישב העולם וישמח בך, ותשמחי את בחיוכיך. אך לא נזכירה דודייך מיין, כי באפר גס ביכיתיך, אהובה.
אם כך, תני בי עוז ותני בי חזק, והלכתי איתך אל הנצח, ושזורים ניצני ורדים בשערך, ואת תצחקי והעולם והאל, וכל השדות רק יבכו משמחה, וכל הכלבים ירוצו לקבור אחינו אשר שרט בדלת. אתחנן, לבנה, אתחנן. תני לי מאור. תני לי מאור, ונועם וקסם. כי רדפתי ועקבתי, כי חלמתי ובכיתי עלייך. כי זיו את, כי זיו את ונזר ואור.
כי את ניצני ורד עם תם הגשמים. כי את חומה של השמש. כי את לבבות תבשמי בניחוח צחוקך.
חייכי, אהובה, חייכי והביאי אורה של השמש,
ונס לבנה ונסה רוחי. חייכי. אהובה.
חייכי.

מוכה ירח אני. חולה ושוגה בך, עינייך בורקות בצבעים וכולך צוחקת. חייכי אהובה. חייכי והביאי אור וזיוך.