עת הלהב פוגש באחיו בשעת קרב,

עת הלהב מכיש ונסוג כעקרב,

והמוות חוגג בשדה.

עת זיעת האדם, מתערבבת עם דם,

ופיצוץ של פגז יעורר לב נרדם.

זעקה של פצוע לפני שנדם,

מלווה הוואלקיריה במעוף.

עת נדמה כי לעד, בתוך חרא נצעד,

וכולנו יחדיו, אך אני כה לבד,

נלחם ונמות, נהרוג ונאבד,

במשתה אינסופי של דמים.