ראה

כמה קל לרקוח פגישה על כסא בפינה:

מילותיך זורמות לקול חלילי, ואני -

זורה בהם פסיקים.

שפה אחת ודיבורים אחידים

מבלבלים את הארץ

וגורמים לה להפריח מגדל שהולך ומתגבה

וראשי בשמיים נוגע.

מבול אינו פורץ מפיו המופתע של הרקיע,

עיניו קורנות לנוכח דיוקנאותיך

המשתלשלים ממנו כנברשות.

אבל למענך אהיה אף נכונה להקטיר

את כל חדוות דמי השוצפת עבודת אליל,

לכשף את המגדל שיהפוך לקיקיון

ולשלח בו את הדרקון

הרושף ועם צניחת השמיים ארצה אנשור גם אני אליך

ואעמוד מולך נבוכה—

בוא נבלול את גופינו בחשיכה,

את פערי השפה לאט נמשש,

נגשש מתוך הבהלה את דרכינו

להתבוללות משותפת בארץ זרה..

תאורת חירום פתע  נדלקה,

וחשפה מבעד לפיח

את קלונו של קסם ששוב לא הצליח.