חיים, חיי הסכימו ליפול
הסכימו לכאוב, חיי
הסכימו להישזר באש
בשתיקה תמה
באבנים ירוקות בבית הלילה
הסכימו
ליפול ולכאוב
חיי
(אלחנדרה פיסארניק)
בהתחלה זה היה נשמע מפתה
ושערי ברקת רעמו פתיחה
בפני חיי שהסכימו.
אחר-כך, בעוד האש מלחכת את שערם
הם קצת ניסו להתנגד
אבל הבטיחו להם ניסים
ועל ראשם הבוער שפתו
מיני לחשים
וחיי לא סירבו להפוך לפניקס מרשים.
חיי הסכימו, מפויחים
לקול הקטיפתי
שחזר וליטף
והחליק על העור
מילות הסכמה קטנות
ומפייסות,
וחיי הסכימו.
אילו הייתי יכולה
הו, אלחנדרה
להכריע האם כיווצי מצחך
קרבים זה לזה
או נמתחים כאקורדיון
ומצחך הופך גבוה,
האם לחייך שוקעות
אל עבר קו הלסת
וקורצות מערבולות
או בהשלמה תמה
את מחייכת בהיסח
הדעת את אחת מגומותייך.
מה מלמלת כשנפצעת
בשעת חיתוך ירקות לסלט
לאצבעותיך שהסמיקו
ובדרך לנמל, לבשת טוניקה לבנה,
או אולי חבשת משקפי שמש ירוקים
כדי לא להסתנוור מאורו המאלחש
של בית הלילה,
הגידי להם
בחייך: הסכימו,
רק פעם אחת
וגלי לי את פניך.
