נשמתי מרבדי פריחה
ואספתים לצבע.
את בוהק קטיפתם
התזתי במכחול עקר.
רציתי ללוכדם לתוך תוכי,
וגם אתה רצית
לאוספני אל חיקך
כרכוש יקר.
ראיתי האך הם מאבדים חיות
בין קפלי הבד לשמן,
ואיך אני נחנקת
מאובדן חירות.
כלאתי לי פרחים
בתוך ציור שטוף אור,
ואף אתה את גופת פרחי הנחת
באגרטל זכוכית שחור...
לרגע קט הבזקתי לעצמי
בין שלל מרגניות וקחוונים בסך,
והנני לותם-
קמוט, עייף ומנוצח.
תגובות