קמת
"ישבנו די" אמרת
וניערת פירורי מילים מעל בד שמלתך.
"נזוז מעט"
התנגן לעברי קולך.
שקילות צעדי
מול
ניתורי תזזית ירכייך,
מילותי העוטפות
מול
צחוקך הנשבר לדממה.
הבתוך עולמך
יש מקום לפיסת אדמה?
נלך ונחזור" את מתווה"
בונה ארמונות מריבועי הזמן.
רואה את כל מילותינו נעלטות באבק,
מדוע ברחת בכניסה את הגן?
