אלוהים.

אני רוצה לומר תודה.

במרוצת השעות החולפות ביעף והימים האוזלים, פעמים מועטות וקצרות מדי אני נודמת לרגע על מנת להסתכל מסביבי ולהודות.
להודות לך שאתה נותן לפרח שבי את כל הסביבה שהוא צריך כדי שיעמיד עמוד תפרחת, הפורש כותרותיו מעט גבוה יותר מדי רגע.
להודות על כל אותן הפעמים שאני רוצה דברים רבים כל- כך. אני יודעת היטב שלכל רצון פנימי כזה מצוי שורש בנשמתי המזין אותו, שכל רצון כזה יכול להתממש, שאני מאמינה ברצונות הללו וביכולת שלהם כי אלו הכוחות אשר הענקת לי בחסדך האינסופי.
תודה שבעזרת כל עצירה קטנטנה כזו והעפת מבט לעולם, אני מגלה יותר ויותר שמהות בחירותיי הן לבחור בין טוב לטוב. בחצי חיוך של מבוכה, השפלת מבט ועפעוף של תמיהה, אני נותרת דוממת מול שפע הטוב שאתה משפיע עדי גם כשאינני מגעת מכוחי לזכות הזאת.
האמונה היחידה שלי בעצמי היא שאתה מאמין בי. מאמין שכל הכוחות המדהימים שנתת בי צריכים להיות דוקא אצלי.
תודה שנתת לי את הרגישות באצבעותי לעבוד בקטנות, ואת התרחבות תנועותי המגדילות נשמתי. תודה על עין האוצרת יופי עדין, ועל תירגומו לאלפי גוונים של עופרת על עץ. תודה על נשימה מחיה מדי יום ועל לב הצומח מתוך יצירה. על זוג ידיים ארוכות, על הדיוק, על התפישה, על חדות הראיה, על המילים שעל הדף, על השירה.
על כתיבת הנשמה שלי בתוך חיי וחזרה.