שטות אמיתית
שטות נצחית
שימשה לי ככרית
ספוגת בדידות.
איילה תועה
-
טועה, תועה ותוהה.
מתפלספת סתומה.
אאוטסיידרית שמתיימרת למרוד.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] מתוק ומשונה (ומשונה זה טוב). למרות שהכותרת כל כך מזמינה למשהו הומוריסטי ומושקע והשיר עצמו קצת אכזב. תמוה לי למה אהבת השניים תשאר בלתי פתורה? אגב, ביטול "האם" (כך שזה יהיה: "הנשלים?.. הנושלם?") בשתי השורות האחרונות היה יוצר מבנה קצת יותר פירמידי והיה נותן לחידה קצת יותר מקום והיא הייתה יותר מורגשת כך- אי יציבות. אך לסיכום- קצת לא ברור, אבל הרעיון מצא חן בעיניי. [ליצירה]
- [ליצירה] מצא חן בעיניי ואכן אין תחליף.. [ליצירה]
- [ליצירה] אז ככה: א. תודות. תמיד מרגש לדעת שהיצירה שלי מצאה חן בעיני מישהו. ו-ב. נכון, זו בעצם גירסא שלי לפלינדרום. אני לא בדיוק אבן עזרא, ואלה הרבה פלינרומים (תכף אשנה לרבים בכותרת). תראה את זה כ"פרי סטייל". הרי זו שירה מודרנית, בכל זאת. ותור הזהב מאחורינו. ואשר לפירוש, אני לא נוהגת להסביר או לפרש. בגדול, אומר, זו לא נבואה לעתיד לבוא. פורים שמח לכולם!! רק בשמחה! [ליצירה]
- [ליצירה] המון סתירות, אך בכל זאת בפשטות. איך אמרו רדיוהד (או במדויק טום יורק)? nice dream (: מצא חן בעיניי מאד. [ליצירה]
- [ליצירה] נדמה שזה נכתב על מישהי קרובה אליי. קצת צפוי, ולא ספציפי, אבל טוב- זורם. [ליצירה]
- [ליצירה] פשש, תרגמת/ם שיר. רק למה שיר כזה? נראה שהמשמעות שלו כשהוא בעברית נעלמה, אך דווקא עבודת המלל והנסיון לשמור על החריזה יצאו יפה. שבוע טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] לא אומר הרבה. אבל אולי אני לא מתלהבת כי שירה אקטואלית ופוליטית בכלל, ומכוונת נגד אנשים בפרט *מגעילה* אותי. נראה שאתה משתדל מדי לחרוז. חרוזים אינם הכרחיים, וכשאתה רוצה להעביר מסר כלשהו (קדימה הם מפלגה של אנשים מפלסטיק, שרק בצע כסף מזיז להם? משהו כזה?) חריזה מאומצת יכולה להוריד מערך השיר.. יום טוב. [ליצירה]
- [ליצירה] רעיון יפה. אך איפה החתן? בבית השני והרביעי (פזמון?) כלכך מתבקש היה לכתוב בשורה השניה: "בו תצעדי איתו אט, את איתי". איילה. [ליצירה]
- [ליצירה] קל לעזוב את אלהים. השאלה היא האם יעזוב אותך, או ישאיר אותך מעוגנת, חייבת, כלואה, כואבת.. מעולה. [ליצירה]
- [ליצירה] מצוין. בתוך עם שהתרגל לעצב ותלונות, ולהגדיר כל דבר כחוצפה.. מופיעה נערה מאושרת ומצפצפת על הציפיות מהנוער לרגע, מצפצפת על ההטפות- ומורדת בעצם אושרה. ואף המספרת לא רואה את החרא והרחמים העצמיים בם שקועה המדינה, ומתייחסת לנערה בזלזול.. כאילו פושעת היא על היותה שמחה. וזה מוכר. וזה עצוב. וזה מציאותי. יום טוב. [ליצירה]
תגובות