אנו זוכרים את אימי השואה;
אנו זוכרים את תָאֵי-הגאזים;
הזוועות הנאציות, ישארו לנצח לדראון-עולם.
אך אין לנו שמץ-זכות לנצל את אשר חווינו בעצמנו,
לפגוע בזולת ולגרשם מביתם.

אל לנו להשתמש בזכר-השואה להצדקת-הנכבא!
אל לנו בשם כל אשר עברנו, לתרץ את הגזענות.
פֶּשָע אינו נותן הֵכְּשֵר לַפֶּשָע;
די לשחק קורבן לצמיתות!

השואה אינה אמתלה למלחמת 67;
אין בה כדי למחול על פשעי הכיבוש.
מספיק לגלם עצמי ילד מוכה המנסה לְהִתְנַקֵמָה;
דינינו להיכלם וְלַבוּש.

אנו כה מרבים לדבר על הצדק; אך ניצולי השואה עצמם,
מעולם הצדק לא נעשה.
מדינת ישראל השתלטה על רוב הכסף, שלהם הגיע;
לעצמה אותו כבשה.

אנו זוכרים את אימי השואה! אך גם את מה שבשמה חוללנו.
אנו זוכרים מאות-אלפי פליטי-הנכבא וגם את הממשל הצבאי.
בשום סבל או מוֹרָאַה שעל בשרינו חזינו,
אין הסבר לסבל שאנו גורמים לְפְּלוֹנִי!